Cannonball בן עשרים וקים דיל מוציאה שיר סולו

דובי שרגא, המוכר גם בתור "פרנק זעתר" עושה בקונכיה פרוייקט ממש מגניב שכולו מחווה ל- 1993.

במסגרתו, לרגל יום הולדתו ה- 20 של Cannonball כתבתי כמה מילים ומין הראוי שהן יופיעו גם כאן, בבלוג.
למה היום? כי קים דיל הוציאה שיר שוגייזרי קטן ומקסים שמרגש אותי, שוב, עשרים שנה אחרי הפעם הראשונה ששמעתי אותה.

להלן:

הרבה שנים שבהן אני מעריצה את הברידרז לימדו אותי שיש לי אחת משתי אפשריות כששואלים אותי "מי אלה": הראשונה היא לעמוד כמו סתומה ולהתחיל לזמזם לפי הסדר הבא את ליין הבס ("טו-דודודודו, טווו-דודודודו") את ה"אאאווווו" של קים דיל דרך המיקרופון הירוק ואז את הליין של הגיטרה ("אי-או אי-או אי-או אי-או"). ברוב המקרים הדרך הזו מוכתרת ככישלון ואז אני פונה לדרך השנייה, השנואה מבין השתיים: "מכירה את הפיקסיז? הבסיסטית שלהם? לא, היא לא בסיסטית בכלל, כן, לא, אחותה התאומה, השיר הזה שזמזמתי לך קודם".

בניגוד להרבה להקות שבהן הלהיט לא מייצג נאמנה את האמן ("יותר ממילים" של אקסטרים הוא דוגמה קלאסית, וכך גם "שירים פשוטים" של גרוניך), כדורתותח הוא יופי של סאמפל, שיר פופ נפלא ופשוט שעטוף – כמו כל שירי הברידרז – בקצת לכלוך וקצת אסתטיקה 'נאה' (Raw) שבה השירה היא רק חלק מהמיקס, הדיסטורשן הוא תמיד חלק מהסאונד והקולות, ובכן, מתוקים כמו חלומות.

אי אפשר להגיד ש"שמעת את כדורתותח = שמעת את הברידרז" אבל קל להבחין בפוטנציאל שיש שם, בפשטות הגאונית של הפופ המטונף. הרנדומליות הזאת שבה הכל קורה בשיר הזה, שמאפיינת מאוד את הברידרז – מתי נכנס ליין הגיטרה ומתי יוצא, מתי מגיע הברייק, מתי חוזרים ממנו ומה לעזאזל היא שרה שם? -הרנדומליו הזו גורמת לזה להשמע חי ואמיתי כמו שרק נעורים יכולים להישמע.
ולסיכום, אני זוכרת את הרגע שראיתי את כדורתותח בפעם הראשונה. הימים – ימי תחילת הכבלים. ישבתי בסלון אצל חברה שכבר היו לה כבלים וצפיתי ב-MTV – החיבור הראשון שהיה לנו לעולם שבחוץ בעשור שכולו עושר מוזיקלי מהסוג האהוב עליי – כשלפתע זה התחיל. עשרים שניות פנימה הבנתי שאני שומעת את השינוי המוזיקלי הראשון הגדול של חיי – שינוי שהשפיע עליי כל כך עד שלפני זמן לא רב בהופעה של הברידרז בפריז חברה שמכירה אותי טוב אמרה לי "יא, עכשיו אני מבינה מאיפה גנבת את כל התפקידים שלך". כי הברידרז הם הצליל של הנעורים שלי – שנותיי המעצבות.

 

החדש של קים דיל

כמה יפה המחווה הזאת לשנות החמישים… כמה מדוייקת.

תגובה אחת בנושא “”

כתיבת תגובה