האם אותם אנשים שבוחרים בחיים בינוניים בוחרים בחירה מודעת או שאולי הם בכלל לא יודעים שבעצם יש אופציות אחרות?
ובדוגמא הקלאסית- שותפי למרחב העבודה בוחר את הפלייליסט שלנו- הוא בכיף יכול היה לערוך ימים שלמים בגלגל"צ מבלי שבכלל תשימו לב שהוא לא עורך מוזיקלי.
אותי זה משעמם.
כלומר, זה נעים והכל, אבל פעמים אני חייבת הפסקה מהרצף הזה של משינה – קולדפליי – פרלג'אם – איפה הילד – סנטנה וצריכה לשמוע משהו אחר.
האם הוא יודע שהוא בוחר בבינוניוּת או שאין בעיניו אופציה אחרת?
יש לציין כי:
1. אני מאוד אוהבת את הבחור הזה
2. אני סנובית מסריחה שמניחה שמה שאני שומעת יותר איכותי ממה שהוא שומע
3. אני בכלל אוהבת פופ כפי שניתן לראות מהלאסט.פמ שלי.
שום דבר חדש 