ספר לי עוד על ההזדהות שלך עם מאבק השחורים בארה״ב

פעם ב- 1972, ממש בעיצומה של הזקפה הלאומית הגדולה שידענו ותחליתו של הסיוט המכונה ״אקיבוש״ עלה מחזמר ישראלי מרגש שעסק בצרותיהם של לא פחות – השחורים באמריקה. שמו היה ״אל תקרא לי שחור״ ובו בין היתר היו כמה שירים ממש מוצלחים כמו ״יום יבוא״ ו-״בסי סמית״ והנושא היה ממש חשוב וחברתי ומחאתי. לאמריקאים.

העיסוק הזה בסבל של מישהו שרחוק ממך אלפי קילומטרים כדי לזכך איזה רגש שיש לך בעצמך, עם מידה מסויימת של ריחוק – קוראים לזה התקה. אני אוהבת את זה. זו תרפיה טובה. כי שם יש אפליה ואפרטהייד והעדפה של מגזרים ואלימות משטרתית. לא פה. שם יש.

אז הנה, הרשו לי לזכך אתכם – מצאתי פלייליסט מטורף ממש של ג׳ייזי. ממש מטורף בחיי. מדובר ביופי של דבר. כולו מוקדש למאבק השחורים באמריקה – שירים מעולים אחד אחד עם פלואו אדיר ומסר ממש חשוב לאנשים ששם. וגם אם שמעתם את כולו ולא הבנתם כלום אז הי! לפחות הזזתם את הטוסיק!

(ברור שאני חושבת שזה מאבק חשוב, אל תטעו ואל תנטפקו)
— תוספת מאוחרת: גיליתי שהפלייליסט לא זמן לאנשים שאינם מנויים בטידל אז הכנתי אותו מחדש בסוואן
 

https://embed.tidal.com/tidal-embed.js

(לוקח לו שניה להפציע בעמוד והוא ממש שווה את זה, כל כך שווה שכתבתי פוסט בבלוג, שזה כידוע דבר שאפחד כבר לא עושה אף פעם)

הצביעו מרצ – הסיבות שלי

כי כשהסברתי לאחיין שלי קצת על הבחירות הקרובות הוא שאל “מי זה מרצ” במובן- מי הכוכב שעומד בראשות המפלגה – התשובה הכנה שלי היתה שבראשות המפלגה אין כוכבים, יש אידיאולוגיה.

 

כי זו מפלגה שמצליחה לעשות בשלושה מנדטים מה שמפלגות אחרות לא מצליחות לעשות ב-  28 (מה שאומר שהתירוץ המצחיק שלך “זו מפלגה קטנה, אני רוצה שהקול שלי ישנה משהו” – הוא ממש ממש טפשי)

 

כי הם (כמעט) אף פעם לא אכזבו אותי – וזה יותר טוב מכל מע’ יחסים בוחר-נבחר ששמעתי עליה.

 

כי כולם כבר יודעים ששתי מדינות לשני עמים זה הפתרון, הם רק מתביישים לספר את זה לבוחרים שלהם

 

אני מצביעה מרצ למען עתיד ילדיי – אם אין לכם ילדים  – תצביעו גם אתם מרצ למען הילדים שלי – הנה:

 

  1. הילדים שלי רוצים שתצביעו מרצ

(לינקים, הוכחות, צידוקים – כשיהיה לי זמן – מבטיחה)

חצי הכוס המלאה בשרצים או למה ממשלת אחדות זה טוב

בקצרה:

הקואליציה גדולה, לרוב הקואליציה אין אידיאולוגיה, מספיק לחץ כלשהו של גורם משמעותי (אמריקה?) ודברים עשויים לזוז פה!

ועכשיו בגרפים

להלן חלוקה של חברי הכנסת לפי קואליציה אופוזיציה מול ציר של בעלי אידיאולוגיה (כאלה שלא יתכופפו מול לחץ של האמריקאים לעשות שלום או מדינה פלסטינית או כל שטות אחרת שהאמריקאים האלה עשויים לחשוב עליה) ונטולי אידיאולוגיה (אלו שכל תחושת השליחות שלהם ממוקדת בהשארת ישבנם בעמדת כוח):

והנה כיף גדול (חלוקה שרירותית אך נעימה לעין) של הקואליציה לפי בעלי נטולי אידיאולוגיה:

ברור לי שהדברים שעשויים לזוז יכולים להיות גם טילים ומטוסים לכיוון איראן, אבל אני סמולנית נאיבית ובא לי להאמין שהאחדות הלאומית משוללת האידיאולוגיה שלנו תוכל לעשות מה ששום ממשלה חדורת אידיאולוגיה לא תצליח לעשות – שלום.

(ומלבד זאת אני סבורה שאין תרחיש ריאלי טוב יותר לעם מממשלת האחדות)

 

למי כדאי להצביע?

הערת אגב, כתבתי את זה כבר בפייסבוק וטוויטר וכאלה, אבל חשוב לי לחדד: בבחירות הקודמות שקלתי בכובד ראש להצביע לציפי לבני, רק על בסיס הפרסונה שלה. אם הייתי עושה כן היה לי יום מאוד קשה היום.

כשאנחנו ניגשים להצביע יש לנו שורה של שיקולים בעד ובנגד (מאיר שלו) – אני החלטתי בעקבות ממשלת האחדות ולמרות שאני חושבת שיצא מזה רק טוב לא להצביע לעולם על בסיס פרסונלי אלא רק אידיאולוגי, כמו כן החלטתי (החלטה פחות מעוגנת בהגיון ויותר בתחושה) לא להצביע למי ש”יש לו סיכוי אמיתי” (שזה מנדטים ביופמיזם) אלא למי ש(זה הולך להעיף אתכם מהכיסא) מייצג את דעותיי ועמדותיי בצורה הטובה ביותר.

אני ממליצה לכולם לנהוג כמותי.

וזהו.

 

פוליטיקה וסופר הירוז (שלושה שירים על)

שלושה שירים על גיבורי על, או רשעי על.

נתחיל משיר שרק (או בעיקר) הכותרת שלו קשורה באופן ישיר, מתוך רוקי הורור פיקצ’ר שואו (מופע האיימים של רוקי) השיר שהוא הפוסט אפוקליפסה. אם זכרוני אינו מטעני הוא קורה אחרי שהכל נגמר, אחרי שריף-ראף ומג’נטה אוסרים את פרנקנפורטר ומגלים אותו בחזרה לכוכב הלכת שלהם (או הורגים אותו? סלחו לי, לא ראיתי את זה מאז כיתה יא’ באולם נידח בפסטיבל ערד).

גיבורוּת העל כאן היא אולי הנגיעה בחלק הנמוך ביותר והיכולת להמריא ממנו.

Super heroes – RHPS

ועכשיו סופר וילן (רשע על) או אחד שמאמין שיום אחד יהיה רשע על. בכל מקרה השמועות מספרות שעוד נזכה לראות אותו שוב בקיץ הקרוב. ובהערת אגב – זו יופי של דוגמא לעיצוב של רשע על, כזה שמתחיל מהפרעה אישיותית קטנה ובעקבות טראומה ורצון להיות חלק ממשהו הופך למה שהוא. אני סקרנית לראות מה יקרה בהמשך.

בבקשה:  זו תחילתו של יום חדש וכל הציפורים (והכותרות בטמקא) מספרות שאתם הולכים למות.

Brand new day – DHSAB

 

הסיבה שבגללה נכתב כל הפוסט הזה – האקלים החברתי ובכלל גלי האלימות (גם אם רובם מומצאים ע”י העיתונות – מומלץ לקרוא) והעדר העתיד למדינה הזו מרגישים כמו כר פורה להופעתו של גיבור על שיעשה משהו אפקטיבי.

אין לנו סיכוי לסופרמן או לרובין הוד, למרות שאנחנו הולכים והופכים לגות’הם באטמן כבר לא יבוא, אצלנו הגיבורים היחידים הם אלו מצבא ההגנה.

ותודה לאליוט.

פוליאנה פרנק – גיבור בצבא ההגנה

 

 

 

למרות שסביר להניח שדוקא רשע-על הוא זה שיהפוך פה את סדרי העולם.

 

ומלבד זאת אני סבורה שרועי צודק.

על שמות ותארים (ועל איווט הגזען)

קִראו לי “חברת הכנסת מירי רגב” או סתם שמרנית, אני אוהבת כשהתקשורת פונה לבעלי תפקידים במדינה בלי מידת הפמיליאריות הישראלית הרגילה. שם משפחה ותפקיד למשל – זה מספק אותי. בכלל, אני חסידה גדולה של שפה קובעת תודעה וטקסיות ממלכתית. האנשים האלה הם (לכאורה) נבחרי העם וככאלה עליהם להיות, אה… נישאים.

אם היו שואלים אותי (וכנראה גם את “חברת הכנסת מירי רגב בשבילך”) צריך היה להחזיר את הדיבור בגוף שלישי – “יודע אדוני האם קו חמש עבר כבר?” או “תואיל נא גברתי להעביר אלי את מוסף הספורט” כשעוד היה אפשר. עכשיו כבר ממש מאוחר מדי. התקשיתי עד מאוד בתקופה הקצרה שבה הייתי באקדמיה, רציתי לפנות אל המרצים החביבים עלי לפחות בשם משפחתם אבל זה אידיוטי הרי כולם חברים ו”דוקטור מטר” או “מר כנען” היה נשמע ארכאי ומטופש.

היום אני כבר פחות רגישה לזה, אבל בעיקר אצל “נבחרי העם”. פתאום זה נשמע לא נכון, כמו שאול שנבחר למלוכה רק כי היה מספיק גבוה – “נבחרי העם” לא באמת נבחרים על ידי, השרים ממונים לא לפי כישוריהם וזו ממש לא הממשלה שאני הצבעתי לה, אין ליושבים בה דבר עלי שגורם לי לרצות להעניק להם ממלכתיות פורמלית.

למעשה, הייתי רוצה להעביר חוק שהתקשורת חייבת לפנות אל נבחריה בשם משפחה ותואר עד שיוכיחו שהם לא ראויים לנישאוּת.
ברוב המקרים ואצל רוב הנבחרים – עד שישבנם מונח על הכסא הנכסף הם מספיקים לאבד את הזכות למעט הכבוד שהפנייה הממלכתית הזו מייצרת ובכך “ירויחו” את הזכות להקרא בשמותיהם הפרטיים במהלך ראיון. חלק מתחילים טוב (רה”מ ברק) ועשויים להדרדר דרך שם פרטי (שמע נא, אהוד) עד למדמנת השִטנה (המנוול מהמגדלים).

הייתי רוצה להציע שבתחתית הפירמידה יוסיפו שם אמצעי, משהו שמתאר את האדם שלפנייך – קצת כמו שפעם היו מוסיפים מקצוע (גולדשמידט) או תיאור חיצוני (שוורץ) לאנשים בשטייטל, כך לא יתבלבלו כתבינו הבכירים בין איווט הגזען האלים ליברמן לבין אלי הגזען חסר הלב ישי.

וכמו שצייצתי מוקדם יותר הערב: שר חוץ שלא מטריח עצמו ללמוד עברית תקנית ראוי לגינוי אפילו יותר מראש ממשלה שקנה או לא קנה בית ברחוב כרמיה בהנחת סלב.

ומלבד זאת אני סבורה שיש לכנות את רה”מ ביבי המזיק במזיד נתניהו. זו כבר לא המנעות, זה ממש נזק.

העדפה או אפליה? אוניברסיטת בר-אילן על קו התפר

לפני מספר ימים קיבלה נרשמת טרייה לאוניברסיטת בר-אילן (אב”א) את האימייל הבא-

סטודנטים יקרים

כהוקרה לסטודנטים המשרתים במילואים‚ החליטה האוניברסיטה לתת עדיפות מסוימת במועד הרישום לקורסים בפריא”ל (הרשמה מקוונת לקורסים לשנה”ל תשע”ב) לסטודנטים ששרתו במילואים בשנה”ל הנוכחית תקופה של 21 יום ומעלה.

מה זה אומר?

סטודנט באב”א מקבל יום הרשמה. ביום זה המערכת נפתחת עבורו להרשמה לקורסים השונים. עדיפות בימי הרשמה הנה עדיפות לקורסים. במיוחד לכאלו שמספר המקומות בהם מצומצם.
ההודעה תמימה למראה, תואמת את הטרנד של שוחד מילואים ששוטף את ארצנו הקטנה ולכאורה לא מזיקה מידי.
ובכן, בואו נחשוב על כמה דוגמאות מייצגות לאנשים שלא יקבלו את ההטבה הנ”ל.

1. משתמט משתמטי- מניאק, לא מגיע לו, מה הוא בכלל עושה בבר-אילן.

2. אחמד את סלים- אתה ערבי ישראלי? תראה תעודה.

3. גידם החולני- אתה ציוני אדוק, ימני, גזען אבל לא יכול לשרת בצה”ל עקב מגבלה רפואית מוצדקת? נדפקת פעמיים.

4. נכה המלחמתי- אתה ציוני, לוחם, גיבור, גב-גב-גבר אבל נפצעת במבצע צבאי בעצימות נמוכה ונפסלת משירות מילואים? נדפקת שלוש פעמים.

5. את- כן, כן, את! אין לך זין? חבל. לא משנה אם שרתת את עמך בטיפול בנוער עם תסמונת דאון, הכנת קפה לאלוף או היית קצינת תותחנים, סיכוי טוב שאת מחוץ לרשימת המוטבים. פעם הבאה תיולדי גבר.

6. מילואים מילואימניקי- בל נשכח את אותו מילואימניק שנעדר מביתו רק 20 ימים בשנה. למה הוא לא נתן יותר?

חלקכם יאמר שאני לא צריך לצפות לאחרת מבר-אילן, חלקכם יאמר שאני סמאלן מניאק. זה לא משנה. במדינת ישראל אין חוקה, נכון, אבל קיים עקרון השוויון (טוב נו, אני לא משלה את העצמי).

כאשר מועדון לקוחות “בהצדעה” מעניק לחבריו (אותם אלו שעשו המון מילואים) הטבות כאלו ואחרות –  זכותו. ראשית, התקציב שמוענק לו הוא חלק מתקציב המילואים של הצבאמדינה (איך שתרצו לקרוא לזה) וההטבות רובן הן יותר מהיותו מועדון לקוחות ענק ופחות מתקציבו הרשמי. אני לא מכיר את המערכת מאחורי אותו מועדון לקוחות מטופש (שאני חלק ממנו, מבלי ששאלו אותי) אבל אני מניח שרוב התקציב שלו מממן ג’ובים. אבל זה רק ניחוש.

כאשר אב”א נותנים עדיפות למילואימניקים שעושים מעל 21 יום הם בעצם מפירים את עקרון השוויון. ישנן המון אוכלוסיות- מגדר שלם, דתות, עשירונים, עולים חדשים, אנשים בעלי בעיות רפואיות ואפילו חיילי מילואים שנפגעים מהחלטה זו. כאוניברסיטה המתוקצבת על ידי הממשלה והסטודנטים שלה לא סביר שסטודנטית ערביה ששילמה שכ”ל מלא תהיה מאחורי מילואימניק. הוא, המילואימניק, מקבל צילומים חינם, מועדי ג’, הטבות, מלגות וכו’, הכל בצדק (או שלא, לשיקולכם). הטבות אלו הנן מתוך התחשבות בחוק, בתרומה שלו לאזרחי המדינה ובאי אלו כספי אגודות למען לוחמים. זכותם וזכותו.

אני מאמין גדול בתרומה לאזרחי המדינה (לא תרומה למדינה, אני שונא את הביטוי הזה). ככזה אני רואה במילואים תרומה, אבל לא טובה יותר מהתנדבות בארגון זכויות אדם, סעד, תמיכה באוכלוסיות מוחלשות כאלו ואחרות וכו’. העם שלנו, והגנרלים שהוא שם בכנסת, הם אלו שחושבים שמילואים הם קודש ומגיע לאלו יותר מלאחרים. ניחא, אני לא בא להלחם בצבא העם או בעם הצבא. יחד עם זאת, הפריווילגיה שנותנת אב”א היא בעייתית.

אם יתנו את ההרשמה המוקדמת באימוץ גור כלב נחייה או התנדבות בבית תמחוי או חניכת ילד יתום או מילואים אזי לרוב הסטודנטים והסטודנטיות באב”א תהיה היכולת להיות זכאים לצ’ופר הזה. במצב הנוכחי רק יחידי סגולה זכאים לה. בתור מילואימניק ביחידה פיקודית והתנדבותית, אפילו אני לא מגיע למספר כזה גדול של ימי מילואים. רק קצינים או אלו שעושים אבט”שים מצליחים לשרת כל כך הרבה. שנייה, אבטחת שטחיםישובים?

מההכרות שלי עם מערך המילואים רוב ה”קוים” של אותם מילואימניקים ברי מזל הם ביהודה ושומרון. נכון, ישנם כמה קווי גבול שנמצא בהם מילואימניקים מן הזן המובחר שעושה מעל 21 יום, אבל בהכללה גסה – אם אתה קצין או שומר על התנחלויות או שניהם – אוניברסיטת בר אילן מצ’פרת אותך.

חברים – אם אתם ערבי, סמאלני, ג’ובניק, חולה, נכה, נכה צ”הל או חס ושלום לא עלינו- אישה, עדיף שתלכו ללמוד במקום אחר כי לקורסי הבחירה המועדפים אתם לא תתקבלו.

תודה למאקו על הפרגון. כנסו כנסו כדי לקרוא כמה טוקבקיסטים פחות רהוטים מאלו שהגיבו לנו בפוסט.
תגובת אוניבסיטת בר-אילן

שלום לך יובל בורשטיין.

לשם האיזון הצדק והיושר עלייך לחשוב גם על כך שכל מי שלא עושה מילואים, מראש מופלה לטובה בהשוואה למשרתי המילואים שנעדרים מהלימודים לתקופות ארוכות , לעיתים ארוכות מאד. כך שבעולמנו אין צדק אבסולוטי. מי שלומד והוא הורה ל3 ילדים מופלה לרעה לעומת מי שרווק ויש לו יותר זמן , מי שגר ליד ים המלח ולומד בעברית מופלה לעומת תושב רחביה. מי שלא צריך לעבוד כי יש לו הורים עשירים מופלה לעומת אחרים וכך הלאה אין טעם להוסיף דוגמאות כי העקרון ברור.

אנו מנסים במקרה זה לתת לאנשי המילואים היקרים לכולנו עדיפות מסויימת בקבלת הקורסים המתאימים להם. לדעתנו זה ראוי צודק והגון וזה רק צעד אחד מתוך שורה של צעדים שנעשה בקרוב.
בתור מי שיזם את הרעיון ושלח את ההודעה הזו לסטודנטים , ומתוך הערכה אליך כאדם הגון אבקשך להוסיף את התגובה הזו כלשונה וככתבה.
אשמח לארח אותך בבר אילן.
בכבוד רב,

אריה ארזי
סמנכ”ל לענייני סטודנטים.
אוניברסיטת בר אילן.

תוצאות הסקר הפוליטי שתוצאותיו ידועות מראש

היה סקר פוליטי קצר שכל תכליתו היתה לצייר את הקוים לדמותה של בועת הטוויטר שסביבי (וגם להבין אם יש מצביעי עבודה).

הצביעו 116 איש ואישה ואז עצרתי את הסקר.

 

הנה גרפים חמודים:

ימין ושמאל

 

פג'ו 92

 

בנים בבית בנים בנות

 

בבחירות האחרונות

 

ובבחירות האלה?

 

פעם והיום

 

ממש אין לי בעיה לייצר עבורכם עוד המוני גרפים, הבעיה היחידה שלי היא שוורדפרס מתנהגת אלי נורא לא יפה ואין לי כוח לריב איתה (אפילו טאגים היא לא נתנה לי להוסיף!)

הגיבו בבקשות לחיתוכים ותקבלו.

ביי

 

 

תוספות מאוחרות

:

מכירים?

דברים שהופיעו ב”אחר”:

  • תכלס, אני לא זוכר. נראה לי קדימה
  • עלה ירוק
  • חד”ש (נכנס ל’שמאלה ממרצ”)
  • התנועה הירוקה מימד (הרבה, לכן הוספתי אותה)
  • הייתי בחו”ל
  • הגמלאים
  • הבית היהודי – מפד”ל
  • בל״ד (נכנס ל’שמאלה ממרצ”)
  • איחוד לאומי
  • 12 ריקים

וגם זה:

 האם הצבעת?