עולים (כנראה אחרי הדרן), מתחברים, אין ספירה, אין מקלות, אין סימונים.
בום טראח.
זה שיר על טוני.
זה רוקנרול.
ראיתי את הפתיחה שלוש פעמים רצוף, כאילו מישהו רודף אחריהם.
אני משערת שכנראה מישהו רודף אחריהם, כלומר משהו: הרצון לעוף חזרה לחדר אמנים ולעשות המון סמים אולי?
אני בטח הראשונה שאומרת את זה, וזו בטח הפעם הראשונה שאני אומרת את זה: יש משהו כל כך קוּל בקים דיל. קווין אוף קוּל.
בגלל שהפיקסיז ביטלו את ההופעה שלהם ואני מבלה את הבוקר בלחשוב מלא מחשבות מסוגים שונים וגם לענות להתייחסויות של אנשים שונים, אני כותבת את הכל כאן:
ביננו, להקה שקראה לסיבוב האיחוד שלה: Sell Out, היא לא באמת להקה שהכיבוש מעניין לה את הקצה של התחת, מה שמוביל אותי לחשוב שהביטול אין בו ולו שמץ של פוליטיקה. זה ביטול כלכלי.
למה כלכלי? הרי הם מכרו כל כך הרבה כרטיסים…
אז כלכלי כי סביר להניח שהם ימכרו הרבה פחות כרטיסים אם לא יישרו קו עם שאר העולם הנאור. נניח אתם, מעריצים של להקה שהולכת להופיע במקום שבו (לפי מיטב הבנתכם, התעמולה וגם חלק מהעובדות) הרגו אנשים שמוגדרים כשוחרי שלום, כל מיני להקות קטנות יותר מבטלות והלהקה שאתם כל כך אוהבים, שהיא גדולה ומשמעותית וחדשנית עד מאוד בשעתה לא מבטלת: מה הייתי חושבים על זה?
אז כל מיני אנשים אומרים: רגע! מתוך כל האנשים ששומעים פיקסיז יש אולי שניים שחושבים שהכיבוש זה טוב, הנה, אפילו יש שרטוט ששלחה לי שרון:
דביר וולק אחראי לגרף המלבב. אני לא מסכימה איתו, אבל מחבבת אותו עדיין 🙂
אבל חשוב מאוד להבין שמהותו של חרם תרבותי הוא לא להעניש את הרעים אלא לנער את השלווים. שזה אנחנו. החרם הזה נועד בעיקר כדי להזכיר לנו, החלק הלכאורה נאור של העם, שאנחנו חיים באשליה. או כמו שאמרתי לשרון (בחורה מצוינ.נט ולוחמת צדק בעצמה): “כל הקטע הוא שהחרם לא נועד לפגוע במצביעי ביבי אלא לנפץ את האשליה שלנו שאנחנו חיים במדינה נורמלית. זו משמעותו האמיתית של החרם”.
זה חרא, זה מאכזב אותי ומבאס אותי בכל כך הרבה רמות, העיקרית היא שאני חולמת לראות את הפיקסיז כבר המון שנים. הֶל, כמות הפוסטים והמחוות שהשתתפתי בהן בשבועות האחרונים יכולה להעיד על זה. אבל חבר’ה! דחילק! כולו מופע של להקת רוק! לא צריך לשרוף את הדיסקים שלהם (אלא אם ממש קר לכם) ולא צריך להכריז על זה כאירוע העצוב ביותר מאז חורבן הבית.
בקיצור,
זה ממש חרא של יום, אבל לפחות זה עושה את העבודה ומוציא אותי משלוותי הממוזגת בייקום הקטן שלי.
אני אוהבת את הפיקסיז עדיין. מאוד. ולא מופתעת מכלום. רק מאוכזבת ל-א-ל-ל-ה-!
ועכשיו מילה מיובל. דווקא כן על פוליטיקה.
השורה המסכמת של דן-יה היא “אבל לפחות זה עושה את העבודה ומוציא אותי משלוותי הממוזגת בייקום הקטן שלי” (כן, היא אמרה גם משהו על אהבה לפיקסיז). השורה הזו היא דווקא כן פוליטית.
בהנחה ההגיונית למדי שהשיקולים של ארבעת המופלאים הם אכן כלכליים נטו, אנו יכולים להסיק שאו שאיימו עליהם ישירות בחרמים או הכפשות בהמשך הטור שלהם (מתחיל בעוד חודש בארה”ב) או אולי, הם עשו את החשבון, חשבו על אי אלו אנשים בעלי דעה שלילית כלפי הופעות בישראל ומה זה יעשה להם בעתיד והחליטו לבטל.
היינו הך, התוצאה לנו זהה- אין פיקסיז. אלא אם הייתם באוזןבר ביום חמישי.
נקודה פוליטית מספר 1- זה מעצבן אתכם? יופי, אז זה כן פוליטי.
דן-יה כבר אמרה את זה- חרם אמור לנער את השלווים. אוקי, אבל זה לא ממש חרם. ארבעת המופלאים לא אמרו במפורש שהם מוחאים על מדיניותה של מדינת ישראל, את זה אני יכול לכבד, אני אישית מחרים אי אלו מוצרים מההתנחלויות. אבל הפקסיז? יש סיכוי שאם תלבישו את פרנק בלאק בירוק ותנו לו M16 הוא יתפור כמה פלשתינאים לגדר ההפרדה. אני לא בטוח שהוא כבר לא עשה את זה בעבר. אז זה לא חרם של הפיקסיז. זה חרם של מישהו מאחורי הקלעים.
נחזור לדן-יה. את נרעשת? יצאת משלוותך? יופי. אי אלו ארגונים פוליטיים (כאלו ימנים מוסלמים או שמאלנים אירו-אמריקאיים) בעטו לך בביציות.במקרה זה, אולי את תקומי ותגידי- היי! אני רוצה רוקנרול! ואם זה אומר ללכת להפגין, להרצות, לכתוב בבלוג, לעזור לארגונים פרו-פלישתנאיים, או כאלו נגד הכיבוש (שזה יותר קל לרוב הישראלים) או, רחמנא ליצלן, לרוץ לראשות הממשלה ולהעיף את חבורת הזבלים הימנים שיושבים בה, כולל החברים הפאשיסטיים שלהם מ”אם תרצו” (שיט, אני מרגיש תביעה בדרך) אז זה מה שאעשה!
אולי לא. אולי את תקחי את עבודת ההיטק הנוחה ותממני לך טיול לאירופה בקיץ הבא, שם הפיקסיז ממלאים פסטיבליים. כך, בתוך שלוותך הממוזגת.
ומה אם, תחרימי את את הפיקסיז? לא תלכי להופעות שלהם יותר בחיים? את יכולה לעמוד בזה? על זה בסעיף 2.
איך שלא יהיה, פוליטיקה היתה מעורבת בחייך.
נקודה פוליטית מספר 2- את מי להאשים?
אז נכון שהיו לי אי אלו האשמות על אנשים מאחורי הקלעים, ארגונים כאלו ואחרים ודן-יה. אבל את מי בסוף אאשים?
אני אוהב את הפיקסיז. הם היחידים שאי פעם התרגשתי לקראת הופעה שלהם. אם הם לא היו באים לכן אני הייתי בפרימוורה, איתם. הייתי חלק מאותו ערב פיקסיז באוזןבר ונהינתי מכל רגע. למרות שעכשיו, הערב מרגיש כמו צאצאו של לוציפר.
עכשיו נשאלת השאלה- האם לנסות לראות אותם עוד פעם, או אולי להחרים את הפיקסיז או האמרגנים שלהם על היותם תאבי בצע ואו קלי השפעה?
אולי להאשים את זה שהמדינה שלנו מתחרפנת ואין מה לעשות (מלחמת עולם, מארק מיי וורדס) והפקסיז המסכנים לא קשורים לזה.
וכמובן, יש להאשים את הטורקים, את האירופאים, את אובמה ואת הערבים, טפו, ימח שמם!
זו דילמה קשה. במיוחד למעריצים שרופים כמותי. הטלת האשמה תקבע את היחס שלי לפיקסיז בעתיד. למעשה, לכל אמן שיבטל וביטל.
נקודה פוליטית מספר 3- You say you want a revolution?
ובכן, אתם יודעים, כולם רוצים לשנות את העולם. אבל האם משהו ישתנה?
דעתו של כותב בלוג זה אומרת שלא. אני חושב שכולנו נזועזע במשרד הממוזג שלנו. נקלל בפייסבוק. נכתוב פוסט. לקינוח נרד לארומה ונדבר ביננו על האכזבה, הכיבוש, הממשלה, האירופאים וכמובן, הפרק החדש של ארץ נהדרת. בעוד שבוע כבר נדבר על פסטיבל אירופאי שהפיקסיז כבר חתומים בו שנה הבאה.
אבל הפגנות השמאל לא יהפכו לגדושות בעוד 100 אלף מעריצי פיקסיז, קוסטלו והרון מאוכזבים, הן ישארו אותו הדבר. כולנו יודעים שזוהי איננה רעידת האדמה שתגרור את נחשול השינוי.
וחבל, כי אני לא יכול לחשוב על סיבה יותר טובה.
לסיכום- אני יודע ששנה הבאה, הפיקסיז יבואו אחרי הטור באירופה. למה? כי כל עוד לא יהיה איזה אירוע קיצוני כמו מרמרה ולא יופעל עליהם לחץ, הם יבואו. כי זה כסף וכסף זה טוב. אבל האם אני אהיה שם? לא יודע. מה שבטוח שאני לא אארגן את ערבי המחווה.
http://www.youtube.com/p/D6DBB440DF1FDC88&hl=en_US&fs=1
אז תקשיבו לי ביצ’ז, ממש עוד מעט הפיקסיז באים וכשירות לציבור החלטנו אני וצוות הכותבים (יובל) להכין לכם פלייליסטיוב (PlaylisTube) של כל השירים שהם מבצעים בהופעות במהלך סיבוב 2010.
למה זה?
ובכן, כי הפיקסיז (כמו הפיקסיז) מנגנים בהופעות האלה מלא בי-סיידס משונים ולא מוכרים ולא הייתם רוצים שמישהו בקהל יתפוס אתכם מזיזים את הראש בקצב הלא נכון או במהלך ברייק של שיר נודע ופופולרי כמו “לרקוד עם מנטה ריי”.
אז מעבר ללהיטים שאתם מכירים כי הייתם יוצאים לרוקסן או לזמן אמיתי, להלן הרשימה המלאה, כך באדיבות האתר הזה.
אנחנו אבל לא מבטיחים פה כלום, כן?
טל”ח וגו.
אה כן,
אם אתם באמת רוצים לחמם מנועים- הדרך הכי נכונה לעשות את זה היא לבוא לערב פיקסיז באוזן בחמישי הזה:
מומלץ אש, קיים אצלי בפורמט דיגיטלי, מי שרוצה שיגיד.
תודה לנמרוט החתול.
וואחד תודה.
Smells like The Pixies from nemrut the cat on Vimeo.
אה, ואגב, באסה לכולם שהם לא עורכים של הבלוג הזה כי הוא מלא במילים של יובל על מה שקורה איתו באמריקה, כולל הופעה של אמנדהפאקיןפאלמר ועוד דברים מטורפים שרק אני יכולה בינתים לקרוא.
מה שדן-יה רצתה לומר זה שהיא מנגנת בירושלים, בפאב הקצה (שושן 4). יום רביעי, 22:00 פונקט (דלתות ב-21:30).
יהיו המון חבר’ה. ויש פייסבוק.
אני לא שומעת מוזיקה בבית.
לא מוזיקה שלי בכל אופן, דוקא שירי ילדים מתנגנים אצלנו הרבה.
אני שומעת כמעט כל היום מוזיקה בעבודה, לרוב באוזניות.
אני שומעת דיבורים ורדיו באוטו.
פתאום הבנתי את זה והרגשתי משונה.
ו”תביאו בירות” של מרסדס מעולה.
וביום רביעי אני מופיעה עם טל זובלסקי בערב פיקסיז שבו אנשים שאוהבים פיקסיז מנגנים פיקסיז לקראת זה שהפיקסיז באים לארץ. כדאי לכם לבוא לראות אותי מגשימה חלום קטן ומשחקת אותה קים דיל.
* לכבוד פורים החלטתי להתחפש לעצמי לפני 15 שנים, אני משערת שאם היה לי בלוג, או הייתי כותבת יומן זה היה נשמע ככה בערך + מחשבות פילוסופיות שאין לי יכולת לשחזר + אולי עוד דברים פתטיים שאני לא מסוגלת לשחזר*
אז היום לכבוד פורים כנראה נלך לשפיים, אין מצב שאני מתחפשת.
בשפיים יש תמיד את הרגע הזה שמתחיל להתרוקן ואז הם שמים את killing in the name of וכולנו עושים פוגו
אם לא שפיים אז ננסה לתפוס טרמפים לדוליטל, יש הופעה של המכשפות. הם מארחות את סיגל פרלמן בדוליטל תמיד שמים את hey של הפיקסיז באיזשהו שלב של הערב
אולי סתם ניסע לתלאביב ונקנה בקבוק טקילה או וודקה ונשב שם איפושהו ונשתה אותו, פעם קודמת כמה חברה הזמינו אותנו לעלות אליהם שלי הקיאה להם בחדר המדרגות וחלי הקיאה במונית בדרך חזרה.
האמת, הכי טוב שנפגש אצל טוביה נקנה בקבוק ומבחנה לבאנג ונעשן ביד לבנים אח”כ נסע כבר לאנשהו, יא! הכי מגניב! נעשן דרך קולה קרה! יש לי חבר שעישן פעם דרך וודקה וגמר בבית חולים.
כשנגיע הביתה בדיוק ישדרו בגלצ את “שיר בכיף” של קורין אלאל ברדיו.
בכל מקרה, הכנתי קסטה לווקמן עם כל השירים הכי טובים שיש עכשיו **, שאני שומעת, הבאתי גם מפצל כדי שבדרך הלוך נוכל לשמוע ארבעתנו (כל אחת אוזניה).
http://listen.grooveshark.com/widget.swf
פורים שמח!
זו תמונה שאבא של אלישבע צילם אותי כשהתכוננו לבגרות בהיסטוריה או משהו. צבעתי לבד את השיער, אני תמיד צובעת לבד. צבעתי גם לפינטו את השיער לכחול וחימצנתי לו את הזקן.
שלי תמיד אומרת שאם אנחנו להקה אנחנו צריכות להראות שונה ולא כל הזמן ג’ינס וטישירט.
מישהו מושפע מהברידרז בסגנון הלבוש? מה פתאום…
**רק באנגלית, בעברית שמענו את רעש, כספר, מוניקה, המכשפות, איפה הילד, ירמי קפלן, תערובת אסקוט,כרמלה, טאטו, נטאשה, משינה, סיון שביט, ברי, נקמת הטרקטור ועוד שאני לא זוכרת. עזרה מישהו?
סטיב אלביני הוא המפיק המוזיקלי (הוא ממש מעדיף שתקראו לו “טכנאי הקלטה”) שהכי הייתי רוצה להיות זבוב על הקיר של האולפן שלו. הוא מגניב ויצירתי (ועדין וסמכותי, או הו) ובעיקר מחזיק בכמה עמדות מעניינות בכל הנוגע להקלטות:
אבל תכלס- כל זה באמת שטויות ולא התכוונתי לכתוב את זה, כמה מהסיבות האמיתיות לאהוב אותו הן:
http://listen.grooveshark.com/songWidget.swf
אז נכון שקים דיל עושה קולות מהשירותים, שזה מגניב ומהפכני והכל (וקים דיל, כאילו, קים דיל), אבל תכלס – מה שאותי הכי מרגש בהקלטה הזו היא הסאונד של הסנייר שנמצא כאילו ליד האוזן שלי (ואת הבס והמצילות הרבה פחות שומעים מבדרך כלל) ושכל מכה נשמעת כאילו המקל נופל על הסנייר- כאילו במקום לתופף מישהו עומד בצד השני של החדר וזורק עליו מקלות – זה לגמרי לא רגיל.
http://listen.grooveshark.com/songWidget.swf
אז נכון שזו בחירה משונה, כי תכלס האלבום הזה מוקסס ע”י מאתיים איש או משהו כשגפן רצו לייצר ממנו משהו יותר תקשורתי ושומעים את זה בעיקר בשירות שנמצאות מעל המיקס (אלביני בדרך כלל מכניס אותן פנימה) אבל שומעים אותו שם באיך שהגיטרות מטונפות ובעיקר באיך שהוא מקליט שירה. כן.
http://listen.grooveshark.com/songWidget.swf
אני לא באמת חושבת שצריך להכביר במילים, המעבר הכי מוצדק והכי לא אסתטי (ועם זאת מרגש) בין דינמיקות. בלי שום קומפרסיה, הכנה, בלי כלום. רגע אחד היא לבד עם הגיטרה ופתאום כולם צועקים. כאילו עד אותה נקודה פיג’יי ישבה כשהיא מחזיקה פנס שמכוון לפרצוף שלה בלבד, ויש שקט ופתאום ובבת אחת (כמו בסרטי תיכון אמריקאים) כל האורות בבמגרש הפוטבול נדלקים והמרחק הגדול בין החושך לאור והזרקורים המסמאים ואז שוב חושך, אבל העיניים עדיין לא ממש רואות.
לא משנה כמה פעמים אני אשמע את האלבום הזה, אני אף פעם לא מצליחה לעמוד בפיתוי ומגבירה את החלק הראשון של השיר הרבה יותר מדי.
http://listen.grooveshark.com/songWidget.swf
אני מתה על הברידרז וזו לא פעם ראשונה (בלשון המעטה) שמר אלביני עושה להם תקליט. אני חושבת שאין מפיק ולהקה שיותר מתאימים מברידרז ואלביני, הם אוהבים לנגן לייב ולהנות וגם הוא.
בחרתי דוקא את השיר הזה בגלל הסאונד בס שלו והטיגון (panning) השמאלי של הגיטרה. לבס יש מן סאונד מפרט על מיתרים חדשים שכזה, כאילו שבטעות (לא באמת) פורט גם לרוחב של הבס ומשפשפף את המיתר גם בטקסטורה שלו שוב- לכאורה לא דבר אסתטי- אבל תכלס, בדיוק מה שהשיר צריך.
אוי, נגמר לי הזמן. חייבת ללכת.
היו לי קודם חמש סיבות אבל אין לי זמן.
\* אני חייבת לערוך את התבנית, מה נסגר עם הבּוּלטים?
תוספת מאוחרת, סיבה חמישית נחמדה מאוד שנלחה אלי ע”י רם–
מקלוסקי היא עוד להקה שעבדה עם / הושפעה מאלביני, השיר הזה הוא מ- 2004 ויש להם שמות מעולים לשירים כמו “Lightsabre Cocksucking Blues”.
שום דבר חדש 