אני דייוויד בואי, כרעו לי ברך!

זה אפילו לא שיר כל כך טוב, אבל אי אפשר שלא להעריץ אותו, כן, להעריץ, על האופן שבו כולכם מעניינים לו את התחת.

הוא תמיד נאמן לעצמו, גם אם נאמן לעצמו אמר לעשות כל מה שהוא יכול כדי שתשימו אליו לב – אפילו ההצהרה של לנון לא חצופה כמו הסוף של הקליפ הזה.

קצרצר: שלוש זעקות גיטרה ששווה לחיות בשבילן

היה הכי טוב אם כל השירים האלה היו באים במלואם, אבל אנחנו באינטרנט ואתם שונאים לחכות לדברים – אז הנה שלושה רגעים ששווה לחיות בשבילם:

 

הראשון – שנייה 12 ואילך – לפחות עד שניה שלושים (יש לציין שמדובר באמצע השיר)
לשיר המלא

 

השני – הפתיחה. רגע הגיטרה האהוב עלי  ברוק הישראלי לדורותיו
לשיר המלא

השלישי – הצעקה שחוצה את חומת הגיטרות, רגע מרגש – בערך בשנייה 22.
לשיר המלא

דייויד בואי – גם הזבל שלו מריח טוב.


שני שירים מתקופת הבררה של דויד. בתקופה שהוא ניסה להיות ביטלס, פינק פלויד, בוב דילן, בלוז בסיסי וכל דבר שהוא לא מה שהפך להיות.

זה מצחיק, דיוויד בואי בן ה- 19 הוא אמנם חינני אבל לא ספק בלתי מבריק (ואפילו טיפה טיפה טיפה טיפה מזייף) – כמובן שהכל יחסי, באופן אישי לא הייתי מסוגלת להתקרב לכתיבה באיכות הזו גם עם 33 שנותיי, אבל אני לא דייויד בואי. בשביל הדבר שהוא הפך להיות זה קצת כיף ונעים לדעת שפעם הוא היה כזה רגיל, כזה קל להשפעה, כל כך לא ממוקד מוזיקלית.

אבל אפילו השנים הגרועות של בואי מכילות שירים (בינוניים) שהיו גורמים לי לעצור בצד לו שמעתי אותם כמשהו חדש ברדיו המסחרי של היום.

 

אז הנה שני שירים חצי רנדומליים, הראשון מ- 1966 נשמע כמו המון דברים אך לא כמו דייויד, נשמע כמו זומביז, או משהו סופר אמריקנה… זה הסייד בי של הסינגל “Do Anything you say” וקוראים לו “Good Morning Girl”.

בוקר טוב ילדונת

הנה השני, בערך שנה אח”כ וכנראה אחרי שהוא שמע על פגש את סיד בארט ושמע את סג’ט פפר. להלן השיר Maid from Bond street.
(67′ חחח… זו השנה שהיתה בה איזו מלחמה לא?, משהו עם כיבוש משחית וזה)

העוזרת מרחוב בונד

אני סבורה שזה מתוק.

(אם בא לכם על שיר של הביטלס, כלומר, אחד שיכול היה להיות שיר של הביטלס שנתיים שלוש לפני גגלו את And i say to my self)

זה כמעט בלתי סביר שממש אותו הבחורצ’יק הוציא שנתיים אח”כ את Space Oddity.

 

 

 

 

תוכנית 15: שיחות עם פסיכוטים

קודם כל תקראו את שם התוכנית בקול רם כמה פעמים כדי שתבינו את הבדיחה (לא שלי).

http://www.icast.co.il/ICastPlayer1.swf

דברים שדיברתי עם עצמי

לא באמת. כלומר- מאוד משונה לטוס סולו, אין לי על מילצעוק, אין לי את מי לקטוע. ככה אני ורק אני ורק אני. אולי זו סיבה מצויינת לשתוק קצת או אולי לכתוב סיפור בסגנון של מישהו שהוא לא אני:

לא כל ערב לפני השינה המשאית עוצרת, לפעמים היא פשוט ממשיכה והרעש שלה נשאר ברחוב עוד כמה דקות. בערבים שכאלה אין ריח, בחיי! לא הריח של העץ עם הריח של הזיעה מבחוץ, לא הריח של הביוב כשמכונת הכביסה עוברת לסחיטה, אפילו לא הניחוח הדק הזה של שכן מעשן ג’וינט בקומה למעלה: כלום. זה מצחיק, כי כשסיפרתי לו פעם ראשונה על המשאית עם הבקבוקונים הוא צחק. המילה “בקבוקונים” הצחיקה אותו. גם אני צחקתי, תמיד כשהוא צוחק אני צוחקת.

די, נמאס לי. כתיבה אוטומטית זה מצחיק אבל חוסר הסבלנות שלי חזק יותר.

שירים שהשמעתי לעצמי

  1. אף פעם לא אמרתי שאני עמוק – ג’ארויס קוקר
  2. אשת העידן החדש – שלומי שבן
  3. פריז בלהבות – פורטיס
  4. זוהי ברלין – Liane Augustin (ולא מרלן דיטריך, כמו שאמרתי בתוכנית)
  5. קלאסה – שיקגו (הסרט)
  6. 1979 – דלעות מתנפצות
  7. צדקה מתוקה – אדון באנגל
  8. רקוד קסם! – דויד בואי
  9. מהר ככל שתוכל – ציונה תפוחי, בגרסאת אייטיונס לייב
  10. Fate to Fatal – המתרבים (אין איך לתרגם שמות של שירים של הברידרז, לרוב)
  11. בוקר טוב! – שיר אשיר בגשם

הנה אנחנו עושות חיים משוגעים (ברקע- האקדח במערכה הראשונה):

אנחנו מקליטות תוכנית

תוכנית 13: סחיפה, גל ויובל.

דיברנו המון:

כהמשך לתוכנית הקודמה בה דן-יה הייתה בחופשה ויותם האשים את גל שהיא עוקבת אחריו, יובל הזמין את גל לשדר איתו את פריקים וגיקים. היא בתגובה שברה את מבנה התוכנית ובחרה את הנושא. גל ישר אמרה שאם כבר תוכנית בוקר, אז גם הגשמת פנטזיה, והחליטה לשים את מלא ת’לב (של דיויד, ברור!). לטענתה “מלא ת’לב” כל בוקר יעשה את העולם מקום טוב יותר. יובל אהב לשיר קווין כשהיה צעיר, אבל ביננו, מי לא?

יובל כוסית, או לפחות העובדה שבחר בשירים של כוסיות מראה זאת (אגב, כדי לא לצאת 100% כוסית יובל שם סאונדגרדן). יובל גם לא חשב שמספוטמיטנס הוא שיר שנסחפים לתוכו, גל דווקא חושבת שכן ולראיה מצורף וידאו).

מה שכן, שניהם הסכימו על for no one של הפאקינג ביטלס.

נסחפנו עם השירים האלו:

  1. דויד בואי – מלא ת’לב
  2. חיה מילר – המשמרת
  3. Queen – March of the black queen
  4. Minimal Compact- When i go
  5. Beth Gibbons and Rustin’ man – Mystery
  6. They Might Be Giants – The Mesopotamians
  7. Dresden Dolls – Good day
  8. Rotem Perach – Getting up
  9. FireWater – Anything at all
  10. Soundgarden – Spoonman
  11. The Beatles – For no one

והנה הקליפ  המגניב שהבטיחה גל, המספוטמיים-

תוכנית 12: המון דיבורים, אחלה מוזיקה

עכשיו עכשיו – 9:00 לייב ברדיו הר הצופים 106FM באזור ירושלים, או באינטרנט הקרוב לביתכם!

יאיי, התוכנית עלתה לאתר, מהר מהר לפני שיגמר

http://www.icast.co.il/ICastPlayer1.swf

על זה התפלספנו:

דן-יה לקחה חופש, יובל הזמין את יותם מחיות אחרות. יותם גר בשדרות שם הם מפגינים על מעברי חציה בעוד שבעולם האמיתי מפגינים על קיפוח ואי שיוויון. אבל זה בגלל שהם פרימיטיבים. דיברנו על התקציב, הבג”צ והפארסה. גם על רצח פוליטי, שזה כמו סקס פוליטי רק עם דם, שניה… זה לא יצא טוב. ואחרי הרצח דיברנו על ג’אסטין ביבר.
יובל טען שאין לו מה לראות בטלויזזיה, יותם לא בטוח בקשר לזה.
או או או, יובל עלה על הבמה באינדינגב, אבל אז הוא גם אמר מילים כמו פסיכודלי בהקשר למינרולוגיה אופטית.
לא באמת שמנו מוזיקה כי הקלטנו בסקייפ אז אחר כך יובל הלביש פלייליסט אדיר. גם יותר תרם.
יובל עוד לא ראה סקוט פילגרים. בעסה.

ואז יובל בחר את המוזיקה הזו:

  1. The producers (OCR) – Der Guten Tag Hop-Clop
  2. ZZ Top- Sharp Dressed Man
  3. Bachman Turner Overdrive- You Ain’t Seen Nothing Yet
  4. Supergrass – Jesus came from outer space
  5. David Bowie – The Superman
  6. הבילויים – בחורים של ישיבה
  7. כל החתיכים אצלי – 70 איש
  8. Bonaparte – My horse likes you
  9. Do you like my shoes – She said
  10. Menomena – Queen Black Acid

דומה? דומה מדי? דויד בואי ולהקת האיקסאיקס

אני לא מצליחה להחליט אם שני השירים האלה דומים מדי רק בראש שלי או שכולם יכולים לשמוע את זה, הרבה פעמים אני חושבת ששני שירים ממש דומים ואף אחד לא מבין על מה אני מדברת.


זה שיר של “האיקס איקס”

וזה שיר של האיש שלא צריך שיציגו אותו:

נו?

דומים?

(לא לעצור אחרי הפתיחה ישר)

פוסטיוב: דואטים קיטשיים ומקסימים (ווידוי מביך ומרגש)

אני משערת שחלקם מקסימים רק בעיניי…

מיכה ושרון

אז הראשון, סלואו ירח הוא שיתוף פעולה של מיכה שטרית ושרון ליפשיץ, הוא מרגש באופן הכי פתטי ששיר יכול לרגש, רווי ריוורב ומאוד הולם איזה כוכב נולד או משהו.

לי הוא ממש עושה את זה. אבל זה בטח קשור גם לגיל שלי והכל…

מייקל וכריסטין

עוד דואט שכנראה קשור לגיל שלי יותר מלאיכותו הוא של קריסטין הרש (כן, עוד אחת שיש לה פחות משש דרגות של הפרדה לקים דיל, נו מה) ומייקל סטייפ, היה להיט מטורף בנייניטיז. אני זוכרת את עצמי מנגנת אותו במדורות נבחרות ומסבירה בהתלהבות על המבנה המשונה שלו (שלושה אקורדים אבל ארבע תיבות בשורה (הו אלוהים איך אני לא יודעת לדבר תיאוריה של מוזיקה, זה מביך)).

Continue reading “פוסטיוב: דואטים קיטשיים ומקסימים (ווידוי מביך ומרגש)”