קצרצר: שלוש זעקות גיטרה ששווה לחיות בשבילן

היה הכי טוב אם כל השירים האלה היו באים במלואם, אבל אנחנו באינטרנט ואתם שונאים לחכות לדברים – אז הנה שלושה רגעים ששווה לחיות בשבילם:

 

הראשון – שנייה 12 ואילך – לפחות עד שניה שלושים (יש לציין שמדובר באמצע השיר)
לשיר המלא

 

השני – הפתיחה. רגע הגיטרה האהוב עלי  ברוק הישראלי לדורותיו
לשיר המלא

השלישי – הצעקה שחוצה את חומת הגיטרות, רגע מרגש – בערך בשנייה 22.
לשיר המלא

קצר מדי לפוסט, ארוך מדי לטוויט #1

כמה דברים מהבוקר שלי:

#1

יאיר לא היה מרוצה מהבננה שהיתה קצת רקובה אז דנה הכינה מהן עוגות בננה אישיות, בבוקר.
Look what @danjas brought us! Little individual banana bread ... on Twitpic

מישהו אמר “אשת חיל מי ימצא”?

אה, בטח אני.

#2

הלכתי לשים את החולצות שלי בגיהוץ וגיליתי בשקית מכנסיים קטנים של יאיר שכנראה השתרבבו לשם. זה מצחיק כמה דבר כל כך קטן יכול להיות כזה משמח.

עכשיו הם בתיק שלי, מכנסיים קטנים וחומים שבד”כ ארוז בתוכם הילד שלי. ממש אפשר לדמיין את הישבן החיתולי שלו ואת הרגליים השזופות מבצבצות.

ובכלל, בעניין של בוקר: יש בזה משהו מתנשא (נו, התנשאות של הורים “כשיהיה לך ילד תבין” כזה) אבל מאז שיש את יאיר אני באמת לא מצליחה להתחבר לכל מיני ציוצי “בוקר טוב הוא בוקר מת” (מצחיק), זה לא שאני מקפצת מהמיטה בריקודים כל בוקר ורצה ליאיר, אבל הבוקר הפך להיות חלק מאוד מגניב של היום (מיד אחרי שעוברים את משבר הקימה).

#3

אתמול הכנתי דבר משונה עם אורז וחזירים קטנים, המצאתי שיטה מעולה לחתוך פטריות:
�ר�ע ��  ��צ�ת� �ת ��ר� ��� ��נ��� ... on Twitpic

ודי

וערב: פתאום (בהופעה של מיסי) נזכרתי איזה מגניב זה לפגוש אנשים. חדשים, ישנים- וואטאבר. בגלל שטוב לי בבית וכיף עם המשפחה הפצפונת שלי אני שוכחת שבמקור אני אדם די חברותי. וחברתי.