להתראות חודדים – שלום הדחקה

לפני הצבא עבדתי כמורה מחליפה זו העבודה הכי קשה שעבדתי בה בחיי – כולל מארחת ביוטבתה (בטיילת, שישי בערב), כולל משמרות לילה באינטרנט קפה שורץ סוטים וסתם טיפוסים ואפילו כולל “ימי מטבח” בקורס טיס (נכנסים למטבח לפני השמש, יוצאים אחריה, שוטפים סירים בגודל הדירה שהיתה לי בגאולה שנים אח”כ, סופגים השפלות מרובות מטבחים שמצחיק אותם בנות שאפשר לסנג’ר כמו בנים).

אבל מורה מחליפה היה ללא ספק השיא. זו העבודה הכי קשה שעשיתי, הכי מתישה ולא מתגמלת – זה מדהים בהתחשב בנתונים הבאים:

  • עבדתי עד 4 שעות ביום
  • כל 45 דקות היתה לי הפסקה
  • באתי באוטו, חזרתי באוטו
  • לא הייתי אמורה להעביר חומר רב
  • חלק מהשיעורים היו נחמדים (הכיתות של החנונים)

הסיבה שהיה לי כ”כ קשה קשורה לחובזה שהעיפו מהאח הגדול- יש לי טעות בסיסית בציפיות שלי מבני אדם – אני מצפה לכבוד. לא חלילה על בסיס זה שהייתי גדולה מהילדים האלה (חטיבת ביניים- כבר אמרתי?) בשלוש שנים, אלא סתם ככה, כאדם. זו היתה טעות מטופשת להניח את זה.

לפחות פעם ביום צרחתי, אני, צרחתי. איבדתי את שלוותי. אני אדם די רגוע, קשה להלחיץ אותי ויותר קשה לגרום לי לאבד את שלוותי אבל בדיעבד אני מבינה שמשהו בחוסר הכבוד של הילדים האלה ערער אותי עד לרמה שצרחתי עליהם (זה כמובן היה רחוק מלעזור במשהו) זה פשוט עניין כל כך בסיסי ועמוק ביחס שלי לעולם שהופתעתי כשלראשונה פגשתי את בני הנוער האלה שאין להם כבוד לכלום. אולי זה אומר עלי משהו, עצם זה שלראשונה בחיי נתקלתי בבני אדם בלי כבוד לזולת אבל לא איכפת לי מה זה אומר עלי.

זכור לי במיוחד ילד שמן ומעצבן בכיתה ז’ שפשוט קילל אותי בכיתה לקול מצהלות חבריו – בחיי שהייתי בוכה אם לא הייתי צורחת (סמיילי). הילד הזה שאלוהים יודע איך קראו לו, הוא חובזה מהאח הגדול. אתמול ראיתי אותה והבנתי את זה- סוג כזה משונה של אנשים שלא מקשיבים לכלום לרגע, שחיים בחוסר מודעות מוחלט ובעיקר שאין להם כבוד לכלום- אפילו לא לעצמם. מי מחנך אותם? איך הם יצאו ככה? ולמה הם רוקדים לי כמו לוויתנים מוחפים על המסך?

אז אני חיה בבועה, כן. איזה כיף לי שהזמן היחיד שאני נתקלת ביצור כזה הוא כשאני מדליקה טלוויזיה – אבל איך זה יכול להיות שהדברים האלה קיימים בעולם? זה ממש גורם לי לאהוב את משפחת בובליל – שם לפחות היה כבוד למשהו (האבא). אני נורא שמחה שההפקה העיפה אותה כי הקיום של דברים כאלה בעולם מפר את שלוותי – אני באמת מסרבת להאמין שיש כאלה דברים וכל עוד אני לא נתקלת בהם אני גם יכולה לקיים את הכפירה שלי ביצורים האלה.

הערות צד:
* אני רואה האח הגדול
* יש לרחוש כבוד למורים שלכם, באשר הם, זו באמת עבודה בלתי נסבלת ואני עשיתי אותה רק שלושה חודשים