לאחרונה גם אנשי עיתון "הארץ" החלו להלחם על ביתם.
"זו גם הארץ שלך" הנו בלוג של כותבי ועורכי הארץ שמטרתו הוא לעורר מודעות לחשש הגובר לעתיד העיתון (במיוחד כעת שהדפסת הביביתון כנראה ותעבור לבית הדפוס של מעריב). אני אשאיר לכם לעלעל באותו בלוג, לקרוא סיפורים אישיים ומאמרים עניניים של כותבים דגולים לצד כותבים קצת פחות דגולים. אנשים אינטלקטואלים שעושים ולא רק במילים למען התרבות והחברה הישראלית ו… אחרים.
בקצרה, הבלוג קורא לאנשים לעשות מנוי לעיתון או לבקש לשלם את מלא המחיר ולא את מחיר איזה מבצע שקיבלו.
לי יש שתי בעיות עם זה. מכיוון שאני לא עיתונאי אלא בלוגר דמיקולו שאפילו בלוג משלו אין לו, אני אפרט לכם את הבעיות שלי בפלטפורמה הלא מחייבת הזו.
בעיה אחת היא העובדה שכל העיסוק במנויים ובמבצעים הוא טיפשי.
שיווק "הארץ" בחרו לתת מבצעים כדי להתחרות בעיתונים האחרים. גם אותם עיתונים אחרים עושים מבצעים ולמעשה, כל הרעיון מאחורי "שימור הלקוחות" בעיתונים הוא כדי שיוכלו להציג כמה שיותר מנויים למפרסמים שהם הרי המכלכלים העיקריים של העיתון. אין לי מספרים מדוייקים, אבל אני לא יודע אם אלף או עשרת אלפים איש שישלמו 260 ש"ח (מחיר מלא לחודש) במקום 140 (מה שהורי משלמים) יטו את הכף. שוק הפרסומות ושטחי הפרסום תחרותי מאוד, המחירים בעיתונות המודפסת בזבל, הפרסום הממוקד יותר באינטרנט נוגס בעכוזה של המדיה הישנה ושום מנוי לא יוכל לשנות את זה.
מה גם, וזה נושא לדיוק אחר וחשוב, אין שום עיתון בארץ שיוכל להתמודד עם עיתון חינמי, לא למטרות רווח שנדחף לאנשים בכל מקום שאליו הם הולכים. אין מודל כלכלי שיכול לנצח את זה כי, זה לא כלכלי, זה פוליטי.
וזה מוביל אותנו לבעיה הבאה. מדיה חדשה, אינטרנט, סמארטפונים, טאבלטים מחשבים.
"הארץ" כבר שנים מתעקשים לא להפנים שהמהפכה לא תשודר בטלויזיה, היא תצויץ. נכון, הם עושים המון בתחום הזה בשנה האחרונה, אבל זה כבר טו ליטל טו לייט. זה מבלי להזכיר איזו עבודה עקומה בכיוון הלא נכון הם עושים.
האפליקציות שלהם איומות.
התוכן שלהם הוא מהאתר ולא מהדפוס.
המהדורות לא מאורגנות ולא שלמות.
אין אפשרות תשלום לתוכן אקסלוסיבי יותר.
למרות הכל, אין "הארץ" אמיתי מחוץ לדפוס.
"הארץ" לא מבינים שהעולם לא השתנה עד כדי כך, אנשים עדיין רוצים את העיתון שלהם מסודר, איכותי, קריא כדי לקחת באוטובוס או לשבת בבית קפה. רק שבעוד הלקוחות של הפרינט מזדקנים ומתים, הלקוחות החדשים הם בעלי סמארטפונים, טאבלטים, ניידים. לא רק זה, הם גם ירוקים יותר. הדור הזה עבר גרינווש תעשייתי, הם חושבים שהם הולכים להציל את כדוה"א ולמרות שהם טועים, "הארץ" מתעקשים להציע להם מנויים מוזלים לדפוס.
הבלוג הזה הוא התגלמות חוסר ההבנה של אנשי "הארץ" את המציאות – בלוגלי עלוב, עיצוב מכוער וממשק לא נוח בעליל. נו באמת, לחלק מהכתבים הצעירים שם אין חברים שמאלנים שמעצבים אתרים? מה קרה, הם לא תל אביביים יאפיים בואכה היפסטרים? אין שם איזה חבר ממ"ח? מה עם קמפיין פייסבוק, טוויטר, משהו?
כשהייתי סטודנט עשיתי מנוי מיוחד לחודש ב-40 שקלים. אחרי שהסתיים ביטלתי אותו, למרות מחירים אטרקטיביים שהוצעו נראה לי טיפשי לאגור ניירות שאינני מספיק לקרוא לפני שאני מתיישב מול המחשב ומעלעל באתר הגמלוני שלהם ומשלים פערים. מאז כל חצי שנה מתקשרים אלי איש או אשת מכירות ושואלים אולי למה אני בעצם לא רוצה מנוי. אני תמיד עונה שאני מעוניין במנוי ומוכן לשלם עליו כסף טוב, ללא הנחה. רק שיהיה דיגיטלי. הם מתנצלים, אומרים שאין מנוי כזה, אבל עובדים עליו, וכשיהיה הם ידאגו להתקשר אלי. כך, אותה שיחה, כל חצי שנה מאז 2007. חמש שנים לפחות שאני מתריע והם לא מקשיבים.
אך הנה יצא לו בלוג של אנשי "הארץ" המאפשר לי אינטראקציה ישירה איתם. איזה אושר! לא עוד נציגי שירות אלא אנשים אמיתיים, אינטלקטואלים, משכילים, מביני עניין.
בלוגרים כמותי, לא עיתונאים חמורי סבר, אז כתבתי להם.
שלום לכותבי ועורכי "הארץ",
מאז שאני זוכר את עצמי הורי קוראים "הארץ". כן, אולי זה בגלל שהם סמאלנים (אבי לא ממש, אבל נגיד) אולי זה בגלל שהם אשכנזים אריסטרוקטים, יאפים (אפילו עם ג'יפ), אבל אני די בטוח שהסיבה האמיתית היא התוכן.
ב"הארץ", בממוצע לאורך השנים, יש מדורי דעות, תרבות, ספורט וכו' שעולים על אלו של שאר העיתונים, לדעתי.
גם חופש הדיבור ניכר בעיתון. קוראי הארץ אמיתיים יודעים שהעיתון אינו שמאל, או ימין. הוא הכל ללא פילטרים.
והכי חשוב- מינימום כתבות צבע. זה חשוב, כי אני מרגיש שעיתונים אחרים יורקים על האינטיליגציה של האדם הממוצע וגם של האדם שמתחת לממוצע. רוב ציבור הקוראים יתעניין במה שיכתיבו לו אם זה טור דעה מרתק או הסתה מתונה עד לכתבות על מי יוצא עם מי ולמה. הארץ מכתיב נכון. אני דוגמא מצויינת לכך.
מרגע שלמדתי לקורא סיקרן אותי העיתון. החדשות. התרבות. הפוליטיקה. זה היה האקשן שלי. בביתי, כאמור, "הארץ" שלט ביד רמה, רק בסופי השבוע תובל בעיתון רנדומלי מתחנת הדלק. כילד למדתי לחשוב מ"הארץ" לא משום מורה בבית הספר, אין מחנך או מחנכת שאני יכול לציין לטובה מבית הספר היסודי בפרבר שבו גדלתי.
בנעורי קראתי את כל העיתון, על מדוריו, כל בוקר. רציתי להיות חכם ומודע יותר לסביבתי וארצי.
בתיכון המורה שלנו להיסטוריה אמר לנו שהחדשות האמיתיות הן במדורי הכלכלה, שם ניתן ב"לייב" לקרוא היסטוריה קרובה, לזהות את ההיסטוריה הרחוקה ולראות אל העתיד. אותו מורה תמיד ישאר המורה הנערץ עלי, זה שלימד אותי לא רק לשנן היסטוריה אלא גם לראות אותה מסביבי. מאז ועד היום אני מקבל את ההיסטוריה שלי, לא רק מכלכלה, דרך הארץ, בעיקר. לעיתים אני מתבל, אבל סך הכל – ב"הארץ" יש את מה שאני צריך.
בכל מקרה, כותבים ועורכים יקרים, אתם מבינים שיש לי המון סימפטיה לעיתון בו אתם עובדים.
למרות זאת, אינני מנוי לעיתון.
פעם בכמה חודשים מתקשר אלי נציג שלכם. מציע מנוי בזיל הזול. אני מוכן לשלם יותר, אני אומר לו, או לה. מוכן לשלם את הסכום המלא כדי לקבל את "הארץ" כל בוקר.
למחשב שלי. לטאבלט. לנייד.
לעולם לא עוד נייר.
אני זוכר את התקופה הזו, כשעזבתי את הבית ולראשונה עשיתי את המנוי שלי ל"הארץ". זה היה נורא. כל בוקר הגיע עיתון. כל בוקר קראתי את כולו. כל סוף שבוע העמסתי ערמות של נייר בסל ויצאתי אל פח המיחזור הקרוב לביתי.
כאב לי להיות אחראי לכל הנייר הזה. אין לי צורך בו, אני מהדור הצעיר, הדיגיטלי. ברור לי שיש אנשים, כגון הורי, שאוהבים את מהדורת הפרינט שלהם. לי זהו סבל.
הבו לי מהדורה דיגיטלית נאותה ואשלם עליה מחיר מלא בחיוך ואהבה.
תודה על כל השנים, בתקווה לעוד שנים ארוכות יחד,
יובל בורשטיין.
עוד באותו היום, במהירות שהפתיעה גם אותי קיבלתי תגובה מ(תופים בבקשה) – אהוד עין-גיל, עורך בכיר, מיינד יו, בעיתון "הארץ". הו, ההתרגשות אחזה בעצבעותי בעודי גולל בעזרתן את המסר ששלח לי אותו אושיה עיתונאית בכירה, שמאלן נאור כמותי! איש אשכולות! כותב הספר הידוע "כולם אוהבים את דורה" (למיטב הבנתי ספר על אושיית טוויטר בעולם פוסט אפוקליפטי).
טוב, די, באמת בחור טוב, שלא תבינו לא נכון. אבל התשובה שלו היתה אותה שבלונה לא אינפורמטיבית שמשננים נציגי מכירות המנויים שלהם. להלן –
ליובל בורשטיין שלום רב,
תודה רבה על מכתבך המנומק.
אני מבין ומכבד את עמדתך. המסר שאתה מעביר ברור: אם "הארץ" זקוק להכנסות נוספות כדי להתקיים ולהתחזק,
אחת הדרכים לעשות זאת היא לגבות תשלום בעבור הקריאה בו באתר.
אני מקווה שבבוא הרגע, כשיוחלט לעשות את הצעד הזה, יתברר שאינך היחיד, ושאלפי ישראלים יסכימו לשלם את דמי המינוי הדיגיטלי.
בברכה,
אהוד עין-גיל
עורך בכיר
הארץ
-מצטער "הארץ", אבכה ביום שיסגר או ימכר העיתון, אבל אתם לא יכולים להגיד שהכתובת לא היתה על הקיר.
שמתי לב שיש בטקסט שלי המון עקיצות "שמאלני", "תל אביבי", אני לא אשנה את הטקסט בדיעבד, אבל אתנצל ואציין שיתכן והגזמתי ב"עקיצות" הללו. אולי באמת, בנושא הספציפי הזה ניתן היה להעביר את הנקודה מבלי להכנס לנטיות פוליטיות ודמוגרפיה.
בנוסף, אני מתנצל אם פגעתי באהוד עין-גיל. אני מאוד מעריך את הנכונות של הדרגים הרמים ב"בארץ" להרתם למאבק על העיתון עד לרמת מענה לאימיילים מקוראים. אני מבין כי הנ"ל ודאי עסוק ואת הצורך בתשובה שבלונית כזו. יחד עם זאת, הייתי מעריך תשובה מאוחרת אך עניינית יותר.
י.ב.
שום דבר חדש 
