הצעת ייעול

היום בצהרים קיבלתי שיחת טלפון מנציגת מכירות של חברת הביטוח בה אני מבוטח.
היא הזכירה לי שיש לי ביטוח בריאות מגניב, תודות להורי כמובן, אני לא יכול להרשות לעצמי ביטוח טוב בכוחות עצמי למרות תואר וחצי וחמש שנות עבודה בשירות המדינה.

ניחא.

הנציגה הזו הציעה לי לרכוש “שידרוג” לביטוח שיאפשר לי בדיקות רפואיות דחופות (כגון: MRI, CT ושאר ירקות) במכון פרטי, ללא תורים וביורוקרטיה.
טוב, אני לא באמת מאמין ב”אין בירוקרטיה” אבל המשכתי במשחק- “למה שאזדקק לשירות כזה?”
ובכן, ענתה, כמו שאתה יודע הבירוקרטיה והסחבת בקופות החולים יכולה להגיע לשבועות וחודשים, במיוחד כזה נוגע לבדיקות יקרות. כתוצאה עלולה להתעכב אבחנה קריטית, כמו, חס וחלילה, סרטן או מחלות אחרות.
דבר אחד שאני לא אוהב הוא טקטיקות הפחדה במכירות, אבל שוב, זה לא העניין. היא צודקת. זה קורה. ויכול לקרות לי. אבל למה?

דבר ראשון, הקופות שנועדו לשרת אותנו הפכו למנגנון סמי-פרטי, זאת עקב מהלכים של הממשלה (משרד הבריאות והאוצר) בניסיון לחסוך כסף בשירותים שאנחנו משלמים עליהם מיסים. כיום הקופות מציעות ביטוחים משלימים, תורים מועדפים ואי אלו ירקות. השיטה על הנייר נראית טוב- העשירים יקבלו ביטוחים יקרים והעניים יהנו מזה שיש כסף לפתוח עוד מרפאות ולקנות עוד מכשירים. רק שהדבר איננו כך, כי הרי, מהו ביטוח ה”זהב” אם לא אפלייתך מול עני בעל ביטוח רגיל?
בנוסף ישנם אי אלו אוכלי חינם, אנשי מנגנונים והנהלה שניזונים טוב מאוד מכל החיסכון הזה.
ככה זה כש”חצי” מפריטים שירות.

דבר שני, איך יוכלו למכור לי ביטוח פרטי יקר אם לא יכשילו את רגליהן של קופות החולים?
ברוני הביטוח, רקטלים לא קטנים בפני עצמם, צריכים למכור משהו. מערכת בריאות יעילה, מהירה, עם תקנים רבים ומשכורות נאות לסגל הרפואי שלה לא מעודדת מכירת ביטוח פרטי, נכון? אז יאללה, ניישם את הטקטיקה הידועה של משרד האוצר- נהרוס שירות של המדינה ואז נוכל להפריט או למכור אותו.
שוב נדפקים העניים. אלו שיד הוריהם קצרה מלהשיג להם ביטוח פרטי.

אגב, לנציגת המכירות אמרתי שאני אשמח לשלם תוספת של 23 שקלים למיסים שלי, לא לחשבון הבוסים שלה.
התוספת תממן ישירות קניה, תפעול ואת כוח האדם של מרפאות מיוחדות לבדיקות דחופות. אני מוכן לפטור את אלו שמרווחים מתחת לחציון מתשלום אגרה זו ומציע להגדילה בסדר גודל לעשירון העליון. מס זה הנו מס ישיר, דיפרנציאלי ובעל מען ברור שאני מוכן לתת עבור עתידי, עתיד ילדי ועתיד המדינה שלי.
אבל אני לא מוכן לשלם אותו להראל.
וכמובן, סיימתי ב”העם דורש צדק חברתי”.

ועל הדרך, כמו שאומר היען, בערך- אני גם חושב שצריך להפיל את ממשלת ביבי.

אספסוף נולד

היתרון בזירה רותחת פוליטית זה הכיף שאפשר להפיק מהפנינים שאנשים מפזרים מסביב.

להלן מונולוג “אספסוף נולד” שנשא היום הגאון קובי אריאלי:

קובי אריאלי – אספסוף נולד

פנינים מתוך המונולוג:

 

“ולמה המחאה הזו יצאה לרחובות? כי הממשלה מצוינת, וכי המצב המדיני והבטחוני מצוין.”

 

ועוד: “הדרעק מרוטשילד נלחם על האיי-פד! אני לא מאמין לאף אחד מהמוחים! לא מאמין למחאה המסריחה הזו! לוזרים עם מגאפון!”.

 

וכמובן: “מה שקורה ברחובות, זה אספסוף נולד” הנפלא.

ממש עונג. ואם אתם זוכרים (ואתם בטח זוכרים) את תיקי דיין, פרשת “אספסוף מהשוק” והסטיקרים האלה:

אני אספסוף גאה

אז החלטתי להכין לכולכם משהו יותר עדכני לעבוד איתו:

אספסוף נולד

 

בכל מקרה, תודה ליהודה נוריאל שאיתר את הפנינה בעודה מתרחשת ושחתך לרווחת הכלל את הקובץ.

תנודות טובות – פוסט פוליטי אורח

[פוסט אורח של שי פוקס*]

23/7

הייתי בשדירת האוהלים אתמול ברוטשילד. היה לי נורא דחוף ללכת, לא יודע אפילו למה, בואי יפצ’ו, בואי, נראה לי שיהיו שם וייבים טובים ניסיתי לפתות אותה. התפתתה בקלות והלכנו שלושתנו.

מלא שם, מלא באנשים טובים ואוהבים וחושבים, ויודעים שבשיטה הנוכחית אין להם עתיד. לכו לשם. חמש דקות שם וביבי היה מבין שאין שום דבר שהוא יכול לומר שיעשה את זה בסדר. לכו לשם כי זה גם אתם, זה גם אנחנו.

זה זוג שמורכב מרופא מומחה ועורכת תוכן בכירה בערוץ תקשורת מוביל, שהתכנית העסקית שלהם לקנות דירה היא “לחכות שיפלו פה כמה טילים ואז המחירים ירדו”, אם לצטט את הבדיחה השחורה שלי שהבנתי מתישהו שהיא לא בדיחה. היא אתם שתלכו מחר עם הילד לחדר מיון של בית חולים מהולל ותגלו שלמרות שמספר הילדים שעוברים בו ביום גדלה פי 3 בעשור האחרון, מספר הרופאים שהוסיפו הוא… היא.. הוא.. אפס. אפס עגול. זה הריאליטי האמיתי שלכם. ריאליטי שבו הודחתם מזמן, למרות שאתם ממשיכים לסמס כמו מטורפים.

לכו לשם, מהרבה סיבות, שאתם הרי יודעים היטב, רק שהנחתם שככה זה, ושתמיד ידפקו אותנו ושזו דרכו של עולם. מקסימום אפשר לקוות לעבור לצד של הדופקים. אז תשמעו סוד – אף אחד כבר לא עובר. אף אחד כבר לא עובר. כבר לא מטפסים למעלה בסולם החברתי. כל האנשים שאתם רואים לידכם ומתחתיכם מזיעים, ומתאמצים ותופסים בשלבים של הסולם? הם לא מטפסים. הם בדיוק כמוכם, עובדים כמו עכברים על ספיד ומחזיקים חזק כדי לא להחליק מטה.

נמאס כבר, נמאס מהטון, והפומפוזיות של ביבי וברק והחברים שלהם, נמאס שתשובה מרגיש שדפקו אותו בששינסקי אז הוא דופק אותנו בהקפצה של המחיר של הגז שלנו שהוא מוכר לנו, נמאס שהאחים עופר הופכים את ים המלח שאנחנו זוכרים משעורי גאוגרפיה לשלולית מצחינה וחושבים שאפשר לטמטם אותנו בתשדיר בטלוויזיה, נמאס שכל טייקון חושב שהוא יכול לקנות ערוץ טלויזיה או עיתון בכסף שהוא לווה מאתנו ואחר כך לא להחזיר לנו אותו כי נשאר לו כסף רק לטירה בכפר שמריהו, לא לפנסיה שהוא גנב לנו, נמאס שבארץ עם כל כך הרבה שמש יש “מכסות” לחשמל מאנרגיה סולרית אבל אין מכסות לפחם וסולר שמטנפים לנו את האויר ולילדים שלכם את הריאות.

אלה שחושבים שאנחנו לא רואים שהם גוזרים עלינו קופון? הגיע הזמן שידעו שרואים. ואלה שחושבים שיכולים למצוץ את הזיעה והעבודה שלנו ואחר כך להסתגר מאחורי שערי הטירות שלהם – שידעו שאי אפשר, שאנחנו רוצים את הכסף שלנו בחזרה, ואת האויר שלנו חזרה ואת הגז שלנו חזרה, ושלא יעזור להם כלום. היינו אתמול ברוטשילד לרגע, וזה רגע מרהיב. שמחתי בשביל נוגה שהיא היתה בו, וגם הערב נהיה שם. בואו. יש שם וייבים טובים.


24/7: לא ייאמן

הייתי שם. בהתחלה, כמו המארגנים, נרגש מהנהר האנושי שמקיף אותי, מהמון אנשים שהיה ברור שהם לא פה כדי להתמקח על שכר דירה, צא מזה ביבי, הם באו לקחת את המדינה שלהם בחזרה. הם רוצים מדינה שכמוהם, מתאמצת שמחר יהיה קצת יותר טוב, שמאמינה בצדק, הם צועקים ״העם דורש צדק חברתי״ ואני יודע שכמו שלאלימות ולדורסנות אין גבול, ככה לצדק אין גבול, ואין קו. ומה שלקחת מאחר, נלקח ממך. אבל עכשיו כל כך הרבה אנשים הבינו פתאום בבת אחת שהם הם הג׳וקים המסוממים בבקבוק, הבקבוק עם ההפחדות ממשטים וממטסים ומארגוני זכויות אדם. והנה, מה אתם יודעים, המון אדם שרוצה את הזכויות שלו והמחר שלו והמדינה שלו.

אני מגביה את האייפון ומצלם, מצלם, מצלם; לשלוח ליפצ׳ו שנשארה עם נוגה בבית ואשה אחת עומדת לידי כשאני מוריד את היד והעיניים שלנו מצטלבות, ״לא יאמן״ אני אומר לה והיא מהדהדת. לא יאמן.

 


25/7: להכנס מתחת לאלונקה

עד עכשיו המחדלים האלה היו אשמתנו, הרופאים. כי סתמנו את הפה, כי הסכמנו לקבל מיון בו ילד עם לוקמיה שמוגדר כ״דחוף לטיפול בעשר דקות הקרובות״ רואה רופא אחרי שעה כי הגיעו עוד ארבעה דחופים איתו, ויש תקן רק לשני מתמחים במיון. והילד שעל התיק שלו סימנה האחות הממיינת ״דחיפות בינונית, לראות תוך שעה״ נבדק אחרי שלוש שעות, וזה סתם עוד ערב מסויט ושגרתי במיון.

היינו אשמים כי חשבנו שהמסכנים אלה אנחנו, שיוצאים בזחילה הביתה ולא מתאוששים שלושה ימים, ואז עוד תורנות ועוד אחת. המסכנים האמיתיים היו אתם. הילדים שלכם. אם הבזיון הזה ישאר על כנו, אתם תצטרכו לשאול את עצמכם מה אני עשיתי בימים האלה? לאיזה כיוון אני דחפתי כשהמתמחים דרשו עוד תקנים ועכשיו. איך אני עזרתי למנהל המיון שמשבץ משמרת עם רופא בכיר אחד במקום שניים כי על המשכורת שיש לו להציע אף אחד לא מסכים לעזוב את המרפאה לכמה שעות ולבוא לעבוד אצלו.

מה אני עשיתי כשהממשלה שלי לקחה מערכת ציבורית מפוארת ורוקנה אותה בכפית מבפנים לתוך הזרועות השמנמנות של המגזר הפרטי? איפה אני הייתי כשרופאים צעירים עמדו על הרגליים האחוריות וצעקו שאי אפשר ככה יותר, שהם יכולים לתת רפואה הרבה יותר טובה, שמגיע לכם לקבל אותה. האם הבנתי שזו המלחמה שלי? ושנשכבים על הגדר בשבילי? ומה עשיתי אני?

 

 

* שי פוקס הוא חבר שלי והוא חכם ורופא ואבא של נוגה ובעלה של יפית. ואם שי פוקס אומר לכם לדאוג ממצב חדרי המיון בארץ – תאמינו לו. ואם שי פוקס מספר לכם שהמאהל מפיח תקווה ולא רק מפיץ ניחוחות זיעה – תאמינו לו.

 

קצרצר. או- סלאקטיביזם.

“125 מיליון שקלים בשנה מפרידים בין דרישות הרופאים ועמדת משרד האוצר”
כשאתם חושבים על זה, מרגישים רע, הולכים למיון ומגלים שיש שביתה ולאף אחד לא אכפת מהבריאות שלכם, תזכרו ב-650 מיליון *תוספת* לתקציב הבטחון (שמראש מעל 56 מילארד) שאושרה השבוע.
יאמר להגנתם של ועדת הכספים של הכנסת שהם דרשו הסברים מנציגי מערכת הביטחון. יאמר לרעתם שהם קנו את השטות שמכרו להם היועץ הכספי לרמטכ”ל “הכסף מיועד לתשלומים לספקים עבור הוצאות רכש מזון ומוצרים אחרים”.
מזון? ספקים? מוצרים אחרים? “אופס, שכחנו לחשב כיבוד  ב-50 ומשהו מילארד”.ומה זה מוצרים אחרים, איך זה נחשב נימוק.
אחרי שסיימתם לחשוב על זה ולהקיא קצת בפה (אני מקווה שאתם לא חולים, כי אף אחד לא יעזור לכם) תזכרו שזו התוספת השניה. הראשונה, בסךשל 260 מיליון היתה יכולה לסיים את שביתת הרופאים ולהשאיר עודף לבניית עוד בית חולים.

אז בפעם הבאה שאתם חושבים שיש בעיות במדינה הזו, תעקבו אחרי נתיב הכסף. יש לנו מדינה נהדרת, מפותחת, עשירה ומשגשגת. כל זה הולך לסבסד מלחמות.
ואם מישהו רוצה בחוצפתו להגיד לי שאני לא מבין ברזי תקציב המדינה או שאי אפשר לסרב לצבא כי הוא מגן עלינו, אזרחי המדינה, אז גם הרופאים מגינים עלינו, אזרחי המדינה.

העדפה או אפליה? אוניברסיטת בר-אילן על קו התפר

לפני מספר ימים קיבלה נרשמת טרייה לאוניברסיטת בר-אילן (אב”א) את האימייל הבא-

סטודנטים יקרים

כהוקרה לסטודנטים המשרתים במילואים‚ החליטה האוניברסיטה לתת עדיפות מסוימת במועד הרישום לקורסים בפריא”ל (הרשמה מקוונת לקורסים לשנה”ל תשע”ב) לסטודנטים ששרתו במילואים בשנה”ל הנוכחית תקופה של 21 יום ומעלה.

מה זה אומר?

סטודנט באב”א מקבל יום הרשמה. ביום זה המערכת נפתחת עבורו להרשמה לקורסים השונים. עדיפות בימי הרשמה הנה עדיפות לקורסים. במיוחד לכאלו שמספר המקומות בהם מצומצם.
ההודעה תמימה למראה, תואמת את הטרנד של שוחד מילואים ששוטף את ארצנו הקטנה ולכאורה לא מזיקה מידי.
ובכן, בואו נחשוב על כמה דוגמאות מייצגות לאנשים שלא יקבלו את ההטבה הנ”ל.

1. משתמט משתמטי- מניאק, לא מגיע לו, מה הוא בכלל עושה בבר-אילן.

2. אחמד את סלים- אתה ערבי ישראלי? תראה תעודה.

3. גידם החולני- אתה ציוני אדוק, ימני, גזען אבל לא יכול לשרת בצה”ל עקב מגבלה רפואית מוצדקת? נדפקת פעמיים.

4. נכה המלחמתי- אתה ציוני, לוחם, גיבור, גב-גב-גבר אבל נפצעת במבצע צבאי בעצימות נמוכה ונפסלת משירות מילואים? נדפקת שלוש פעמים.

5. את- כן, כן, את! אין לך זין? חבל. לא משנה אם שרתת את עמך בטיפול בנוער עם תסמונת דאון, הכנת קפה לאלוף או היית קצינת תותחנים, סיכוי טוב שאת מחוץ לרשימת המוטבים. פעם הבאה תיולדי גבר.

6. מילואים מילואימניקי- בל נשכח את אותו מילואימניק שנעדר מביתו רק 20 ימים בשנה. למה הוא לא נתן יותר?

חלקכם יאמר שאני לא צריך לצפות לאחרת מבר-אילן, חלקכם יאמר שאני סמאלן מניאק. זה לא משנה. במדינת ישראל אין חוקה, נכון, אבל קיים עקרון השוויון (טוב נו, אני לא משלה את העצמי).

כאשר מועדון לקוחות “בהצדעה” מעניק לחבריו (אותם אלו שעשו המון מילואים) הטבות כאלו ואחרות –  זכותו. ראשית, התקציב שמוענק לו הוא חלק מתקציב המילואים של הצבאמדינה (איך שתרצו לקרוא לזה) וההטבות רובן הן יותר מהיותו מועדון לקוחות ענק ופחות מתקציבו הרשמי. אני לא מכיר את המערכת מאחורי אותו מועדון לקוחות מטופש (שאני חלק ממנו, מבלי ששאלו אותי) אבל אני מניח שרוב התקציב שלו מממן ג’ובים. אבל זה רק ניחוש.

כאשר אב”א נותנים עדיפות למילואימניקים שעושים מעל 21 יום הם בעצם מפירים את עקרון השוויון. ישנן המון אוכלוסיות- מגדר שלם, דתות, עשירונים, עולים חדשים, אנשים בעלי בעיות רפואיות ואפילו חיילי מילואים שנפגעים מהחלטה זו. כאוניברסיטה המתוקצבת על ידי הממשלה והסטודנטים שלה לא סביר שסטודנטית ערביה ששילמה שכ”ל מלא תהיה מאחורי מילואימניק. הוא, המילואימניק, מקבל צילומים חינם, מועדי ג’, הטבות, מלגות וכו’, הכל בצדק (או שלא, לשיקולכם). הטבות אלו הנן מתוך התחשבות בחוק, בתרומה שלו לאזרחי המדינה ובאי אלו כספי אגודות למען לוחמים. זכותם וזכותו.

אני מאמין גדול בתרומה לאזרחי המדינה (לא תרומה למדינה, אני שונא את הביטוי הזה). ככזה אני רואה במילואים תרומה, אבל לא טובה יותר מהתנדבות בארגון זכויות אדם, סעד, תמיכה באוכלוסיות מוחלשות כאלו ואחרות וכו’. העם שלנו, והגנרלים שהוא שם בכנסת, הם אלו שחושבים שמילואים הם קודש ומגיע לאלו יותר מלאחרים. ניחא, אני לא בא להלחם בצבא העם או בעם הצבא. יחד עם זאת, הפריווילגיה שנותנת אב”א היא בעייתית.

אם יתנו את ההרשמה המוקדמת באימוץ גור כלב נחייה או התנדבות בבית תמחוי או חניכת ילד יתום או מילואים אזי לרוב הסטודנטים והסטודנטיות באב”א תהיה היכולת להיות זכאים לצ’ופר הזה. במצב הנוכחי רק יחידי סגולה זכאים לה. בתור מילואימניק ביחידה פיקודית והתנדבותית, אפילו אני לא מגיע למספר כזה גדול של ימי מילואים. רק קצינים או אלו שעושים אבט”שים מצליחים לשרת כל כך הרבה. שנייה, אבטחת שטחיםישובים?

מההכרות שלי עם מערך המילואים רוב ה”קוים” של אותם מילואימניקים ברי מזל הם ביהודה ושומרון. נכון, ישנם כמה קווי גבול שנמצא בהם מילואימניקים מן הזן המובחר שעושה מעל 21 יום, אבל בהכללה גסה – אם אתה קצין או שומר על התנחלויות או שניהם – אוניברסיטת בר אילן מצ’פרת אותך.

חברים – אם אתם ערבי, סמאלני, ג’ובניק, חולה, נכה, נכה צ”הל או חס ושלום לא עלינו- אישה, עדיף שתלכו ללמוד במקום אחר כי לקורסי הבחירה המועדפים אתם לא תתקבלו.

תודה למאקו על הפרגון. כנסו כנסו כדי לקרוא כמה טוקבקיסטים פחות רהוטים מאלו שהגיבו לנו בפוסט.
תגובת אוניבסיטת בר-אילן

שלום לך יובל בורשטיין.

לשם האיזון הצדק והיושר עלייך לחשוב גם על כך שכל מי שלא עושה מילואים, מראש מופלה לטובה בהשוואה למשרתי המילואים שנעדרים מהלימודים לתקופות ארוכות , לעיתים ארוכות מאד. כך שבעולמנו אין צדק אבסולוטי. מי שלומד והוא הורה ל3 ילדים מופלה לרעה לעומת מי שרווק ויש לו יותר זמן , מי שגר ליד ים המלח ולומד בעברית מופלה לעומת תושב רחביה. מי שלא צריך לעבוד כי יש לו הורים עשירים מופלה לעומת אחרים וכך הלאה אין טעם להוסיף דוגמאות כי העקרון ברור.

אנו מנסים במקרה זה לתת לאנשי המילואים היקרים לכולנו עדיפות מסויימת בקבלת הקורסים המתאימים להם. לדעתנו זה ראוי צודק והגון וזה רק צעד אחד מתוך שורה של צעדים שנעשה בקרוב.
בתור מי שיזם את הרעיון ושלח את ההודעה הזו לסטודנטים , ומתוך הערכה אליך כאדם הגון אבקשך להוסיף את התגובה הזו כלשונה וככתבה.
אשמח לארח אותך בבר אילן.
בכבוד רב,

אריה ארזי
סמנכ”ל לענייני סטודנטים.
אוניברסיטת בר אילן.

אויר הרים צלול כיין

כבוד ראש העיר,

ראשית, גילוי נאות- אני לא בצד שלך בעימות הזה. באפשרותי להרחיב רבות על נושאי פינוי אשפה ואיכות סביבה אבל אין זה העניין.
כתושב צעיר בעירך, לא כאיש סביבה, אני דורש שתפנה את האשפה במקום מגורי ובמקומות אחרים בעיר.
אני מודע לכך שישנן השלכות תקציביות, פוליטיות, סביבתיות ועוד העומדות מאחורי פעולותיך אבל אינני מעודד שימוש באזרחים כפיונים במשחק פוליטי- אם מטרתך לגרום לי לסבול, הצלחת, אם אתה חושב שבגלל הסבל וההודעה המתנשאת במוקד העירוני אני אפנה לשר להגנת הסביבה ואפעיל עליו לחץ- אתה אידיוט. למה קראתי לך אידיוט? כי אתה חושב שאני אידיוט וזה מעליב.
ושוב, כתושב צעיר בעירך העומד בפני החלטה האם להמשיך את לימודי האקדמאים בעיר המצב הנוכחי והמשחק השפל שהעירייה משחקת לא עוזר לפופולריות שלכם.

בכבוד,

יובל בורשטיין.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4082063,00.html

עותק יפורסם באתר dan-ya.com

תוצאות הסקר הפוליטי שתוצאותיו ידועות מראש

היה סקר פוליטי קצר שכל תכליתו היתה לצייר את הקוים לדמותה של בועת הטוויטר שסביבי (וגם להבין אם יש מצביעי עבודה).

הצביעו 116 איש ואישה ואז עצרתי את הסקר.

 

הנה גרפים חמודים:

ימין ושמאל

 

פג'ו 92

 

בנים בבית בנים בנות

 

בבחירות האחרונות

 

ובבחירות האלה?

 

פעם והיום

 

ממש אין לי בעיה לייצר עבורכם עוד המוני גרפים, הבעיה היחידה שלי היא שוורדפרס מתנהגת אלי נורא לא יפה ואין לי כוח לריב איתה (אפילו טאגים היא לא נתנה לי להוסיף!)

הגיבו בבקשות לחיתוכים ותקבלו.

ביי

 

 

תוספות מאוחרות

:

מכירים?

דברים שהופיעו ב”אחר”:

  • תכלס, אני לא זוכר. נראה לי קדימה
  • עלה ירוק
  • חד”ש (נכנס ל’שמאלה ממרצ”)
  • התנועה הירוקה מימד (הרבה, לכן הוספתי אותה)
  • הייתי בחו”ל
  • הגמלאים
  • הבית היהודי – מפד”ל
  • בל״ד (נכנס ל’שמאלה ממרצ”)
  • איחוד לאומי
  • 12 ריקים

וגם זה:

 האם הצבעת?

פרסומות שמעצבנות אותי – חלק ראשון – רעידת אדמה

לרוב האנשים שקוראים פה בבלוג אין ילדים.

למה אני חושבת ככה?

כי לרוב החברים שלי אין ילדים, אני משערת שאתם (החברים שלי) קוראים פה בבלוג.

הפרסומת הזו מרתיחה את דמי.

בואו נראה עוד גרסא שלה לרגע:

לפ”מ, היא לשכת הפרסום הממשלתית, משתמשת בילדים כדי לבצע מהלך של הפחדות. דעו לכם שברצינות- זה מדיר שינה מעיניי.

אנחנו גרים בבניין די ישן (בן חמישים) וכשמתקין המזגנים התקין את המזגן בחדר השינה שלנו הוא קרא לי חצי בדאגה חצי בצחוק והראה לי שאפשר לחפור חור בקיר החיצוני של הדירה שלנו עם כפית. כן, עם כפית.

הבית שלי ישן והוא ברמת גן ואנחנו ישראלים, ופעם לא היו סטנדרטים אז הקירות דקים.

אז מה עושה לפ”מ? היא חושבת על קמפיין שיעלה את המודעות שלי לזה שבכל יום הבית שלי עשוי לקרוס כשבתוכו לא רק ציוד ורכוש, חלילה! הרי  בתוך הבית, ישן בשקט (במהלך רעידת אדמה) שוכב הילד שלי.

ואני רוצה להגיד ללפ”מ ועל הדרך לממשלה ולעירייה ולמי שזה לא יהיה:

.

לכו להזדיין!

.

הייתי מוכנה לקבל פרסומת שמסתיימת בהצעה, בכיוון, בדרך של פתרון אבל לא! כי אצלנו במדינה אוהבים להטיל את האחריות על האזרח לפי מודל הבצורת-  המדינה מתייבשת? האזרחים יחסכו.

דוגמאות לפתרונות:

  • המדינה מציעה עכשיו לכולכם כאזרחים ללכת ולחזק את יסודות הבניין שלכם באמצעות תמ”א – בואו אלינו לייעוץ
  • המדינה מציעה סבסוד לשיפוץ מבני לבניינים שגילם מעל 40 שנה

חלילה!

למה שהמדינה תציע פתרונות? הרי היא כאן כדי להפחיד אותנו*

*כן ביבי, אני מדברת גם עליך ועל פֵטיש איראן שלך

בפרק הבא של “פרסומות שמעצבנות אותי בטח תפגשו פרסומות שקשורות להלוואות בבנק, פרסומות לפוסטינור, את קמפיין המדינה מתייבשת כולו ועוד.

יום נעים.

מדיניות vs מחוות

פוסט קצר על פוליטיקה

האם לממשלה הנוכחית יש מדיניות קצרת וארוכת טווח או שהיא עובדת לפי תחושה, האנץ’, ומנווטת את המדינה בדרכי הפופולריות ולא הרציונל.
כבר המון זמן אני מנסה להבין מהי למעשה המדיניות של מדינת ישראל ומהלכי הפוליטיקאים בחמשת השנים האחרונות. אולי יותר. מתקופת רבין ונתניהו 1.0 ברור לי שסקרי דעת קהל ויועצי תקשורת מתווים יותר את המדיניות מאשר חזון, אידיאולוגיה או תוכניות חומש, אולם מאז התעצמות פייסבוק נראה לי שאין צורך בסוקרים. פוליטיקה 2.0 מזגזגת על בסיס יום יומי לפי הסוגיה הרוגשת ברשת.
זה טוב? זה רע?
הפתרונים לטוקבקיסטים. מצד אחד, איו יותר דמוקרטיה מזה. מצד שני, הציבור ככלל הוא אידיוט (ואני בתוכו) ולכן אולי טוב שיש מעטים שלוקחים עצות מן הרבים ועושים את הבחירה הפופו-רציונלית.

השאלה היא בעצם- האם נתניהו הוא נער בן 15 שרוצה כמה שיותר לייקים על הסטטוס הנוכחי שלו או שהוא איש מדינה המשקיף אל העתיד?

אגב, אני יודע שאתם שונאים פוסטים על פוליטיקה ומתים על כאלו שקשורים למוזיקה וגאדג’אטים. ובכן, יש לי רק משהו אחד להגיד לכם- דברו עם דן-יה.

(כל הזכויות למונח פופו-רציונל שמורות ליובל בורשטיין, שימוש ברשיון creative communes)

על השליטה

אמנם אני לא ליגת על, רק שיח’ ג’אראח ולא בלעין, אבל יש לי רצון עז לכתוב פסקה קצרה על מותה של המפגינה הפלסטינית ג’וואהר אבו רוחמה.
מאז הפרסומים על מותה כתוצאה משאיפת גז מדמיע יש פינגפונג עיתונאי-צבאי בין העיתונים השונים ונטיותיהם והצבא ונטייתו לכסת”ח באופן כללי. למשל, נטען בעיתונות שצה”ל משתמש בסוג מסוכן של גז מדמיע,  צה”ל מצידו טען שהיו לה בעיות רפואיות (כאבה לה האוזן שבוע לפני, אי שיט יו נוט). בלה בלה בלה.

בקצרה, כי זה בלוג צחוקים ומוזיקה בעיקר- לא משנה אם היתה לה תגובה אלרגית, שילוב מסוכן עם תרופה, דלקת באוזן, גז מדמיע לא חוקי, שתתה קולה לפני ההפגנה ואז אכלה מנטוס יש לי תנאי אחד: ברגע שכלי יכול להרוג ללא שליטה הוא לא לפינוי הפגנות. נכון, כל דבר, אפילו בובה של דובון אכפת לי יכול לשמש ככלי נשק, אבל בשליטה מלאה של האדם המשתמש בו ובאיפוק הוא לא יהרוג. אלה, אם לא תתאכזר לאדם, לא הורגת. זרם מים, אם לא תשתמש בו מטווח קרוב מידי או כדי להפיל מישהו מצוק, לא הורג.
הבעיה מתחילה בכדורי גומי, שלפעמים אפילו בשליטה מלאה יכולים להרוג מבלי שחיילמג”בניק יתכוון. אותם בכלל צריך להוציא מחוץ לחוק. אבל גז מדמיע לא אמור להרוג אלא אם המשתמש יורה את המטול ישר לחזהו של מפגין (קרה, כמובן, בארצנו המושלמת).

ברגע שגז מדמיע הורג בשוגג, לא משנה מאיזו סיבה, הוא כבר אינננו לגיטימי לשימוש בהפגנות. לא משנה מה הצבא אומר. אם אין לחיילמג”בניק שליטה בתוצאות הרימוןמטול שהוא זורק, אזי זהו אינו נשק לפיזור הפגנות. נקודה.