משחקי הקטנוניות

פוסט אורח ארוך מאת הקוראת נמי פודוס

ב6 ליולי אחזתי בידיי את “משחקי הכס”, אופוס, מהדורה ראשונה, שנת 1999, והתחלתי לקרוא.
בטעות הראשונה אמרתי “אה, טעות”.
בטעות השניה, השלישית, הרביעית והחמישית אמרתי לעצמי בכל פעם “למה אני לא מסמנת את זה?!”.
ואז התחלתי לסמן את זה. שבועיים וחצי אח”כ גמרתי את הספר.
להלן תעתיק כל דגלוני הסימון שהדבקתי בספר לפי הסדר. חלקן טעויות פירמוט, חלקן שגיאות הקלדה מביכות, וחלקם ניסוחים מוזרים שמעידים על תרגום גרוע בעליל או ש”סתם” נשמטה לה איזו מילת מפתח מהמשפט שהיתה מבהירה את העניין.
השתדלתי להדגיש את הטעות היכן שהיה אפשרי. כל ההדגשות שלי, כל ההטיות במקור.
לקראת הסוף כבר כל כך לא האמנתי שמשהו לא מקצועי כזה יכול לצאת מהוצאת ספרים שמכבדת את עצמה, שייתכן שראיתי טעויות היכן שלא היו. אלה מסומנות בסימן שאלה.
[דיסקליימר: חוק וישנה]

6. 203 פסקה לפני אחרונה
הוא לא הזכיר את אביו לעיתים קרובּות

7. 204 אמצע עמוד
ואת המלכה ואת המלך ותא הנסיך ג’ופרי.

8. 205 פסקה שלישית [ה-ה’ לא מוּטה]
החורף הולך וקרב

9. 207 פסקה רביעית [חסר פסיק אחרי “מלחמה”, לדעתי]
“בדיוק כך. זאת האחיזה. את לא מחזיקה גרזן מלחמה את מחזיקה -”

10. 241 שורה שניה
[..] והלם המהלומה חלף בזרועו כהחרבות התנגשו

11. 243 סוף פסקה שניה
רובּ האנשים מבכרים להכחיש אמת

12. 248 לקראת האמצע [ניסוח צורם]
שירי שתיה הוא למד בבית המרזח של אביו

13. 299 פסקה אחרונה
זה היה מהלך האפשרי היחיד.

14. 303 שורה שלישית
ישב מריליון הזמר [צ”ל מאריליון, כבכל המופעים הקודמים]

15. 307 פסקה לפני אחרונה [מרכאות אנגלית]
“אני סובר שזה דם סוס”

16. 308 שורה חמישית
גי’ק שוסף מאחור

17. 310 לקראת האמצע [ניסוח צורם. לא חבש?]
טיריון שם את הקסדה הגנובה שלו ולקח את הגרזן מברון.

18. 325 שורה שישית מהסוף [רווח מיותר]
[..] לעצום עיניים ולסיים את אשר התחלת ”

19. 336 באמצע
וינטרפל רחוקה והבקעה מוגנת מאחוריה הריה, אבל נהרן[..]

20. 366 שורה שביעית
הוא את תיאון גרייג’וי צועק [צ”ל שמע]

21. 398 באמצע
אבקש מליסה ליווי עיר שחף [צ”ל לעיר]

22. 398 שורה אח”כ [ניסוח מוזר]
סר רודריק הוריק קמעה, אך לא להצטמרר.

23. 431 פסקה שלישית
סר ריימאן דארי אמר:. “סר אדמור[..]

24. 463 פסקה רביעית [רווח מיותר]
[..] החזרתי לו כגמולו, נד “.

25. 492 פסקה שניה [סגנון צורם]
מעכה החרב הארוכה שריון ועור ובשר. האיש על ברכיו צרח.

26. 496 שורה ראשונה
[הכותונת] התחתונה שלו החלה להתאדם.

27. 502 באמצע
“כולם היו חביבים ונעימים, הוד מעלתך, תודה שאלת

28. 522 פסקה שלישית מהסוף [צ”ל אוב]
שד התנפל וחטף אותה בין שיניו

29. 530 אמצע פסקה ראשונה
[..]רובּ ירוק כל כך, עד הוא ודאי משתין עשב

30. 532 פסקה רביעית מהסוף [ניסוח צורם]
“אני אעזוב אותך. יש סירים שצריכים לקרצף”.

31. 545 אמצע [הדגשה במילה לא נכונה?]
אתה תשתה”

32. 546 פסקה שלישית
קראתי את איגרתו של אילריו [צ”ל איליריו כבכל המופעים הקודמים]

33. 546 באמצע [צ”ל העפר?]
תחת התלולית החלולה של עפר

34. 547 פסקה רביעית מהסוף
בשמים כוכבים לבצבץ.

35. 555 באמצע [סגנון צורם]
כך לא ייתכן.

36. 573 לקראת הסוף
“קום, סר באריסאטן” [צ”ל באריסטאן]

37. 593 באמצע [רווח מיותר]
” הלורד אבי יראה [..]

38. 597 פסקה אחרונה [רווח מיותר]
” הלורד אביך לא בא לכלולות.

39. שורה שלישית מהסוף [ניסוח צורם]
האישה הזאת שלי תעניק לי בן כעת חיה בעוד שנה, אני מוכן להמר.

40. 601 שורה רביעית [רווח מיותר]
” ואתה?”

41. 602 פסקה שניה
דייוון והייק חזרו אמש” [חסר מרכאות פותחות]

42. 612 אמצע [הטייה משונה]
כששיספו בחרב את נכדו האומלל של אחי ואת בנו

43. 613 פסקה שניה [צ”ל מחדש?]
ואילו האראחות והחיצים זרעו את הקרקע חדש והרוו אותה בדם.

44. 619 שורה שלישית [ניסוח צורם]
“לא חאל דרוגו צריך לחכות”

45. 629 שורה ראשונה [רווח מיותר]
” הלורד אבי היה קורא לזה עלבון

46. 643 סוף פסקה ראשונה [צ”ל שחר? “כוכב שחר” בכל המופעים הקודמים]
שקיבלה כוכב בוקר בגיל [..]

47. 668 שורה ראשונה
הפעמונים האלה קוראים להתאסף” [חסר מרכאות פותחות]

48. 668 באמצע
פנו דרך ללורדים לבית רדוויין. [חסר מרכאות סוגרות]

מאז כבר הספקתי לשאול את “עימות המלכים” באנגלית. אני יודעת שהוא כבר תורגם ע”י יעל סלע-שפירו ונחשב טוב יותר, ואולי גם לא חסכו על הגהה, אבל החלטתי לעשות מאמץ ולנסות לצלוח את אלף עמודיו בשפת המקור.
אני אישית מכירה כמה חובבים שלא היו מסרבים לתרום מהערותיהם ולהגיה בחיני-חינם עותק GALLEY של “ריקוד עם דרקונים”.

פתגמים שהשתבשו: פוסט כוורת

אז אני אמרתי משהו וכמו בטוויטר זה גדל. תרגישו חופשי להוסיף משלכם כי כל המוסיף תפסת מרובה!

freezer52000: מדוד את עומק הנהר לפני שתטיל בו את מימיך

roee_r: כל הדרכים מובילות לפרדס-חנה, והים איננו מתמלא

danjas: טוב שתי ציפורים בים

roee_r: אל תכניסו ראש לשטן, הוא לא חצי נחמה

freezer52000: במקום שבעלי תשובה עומדים, אל תזרוק אבנים

avnerkelmer: אדם לאדם זאב זאב עם כבש ונמר חברבורותיו

danjas: לתת מסרק למי שאין לו אגוזים

roee_r: בבית התלוי לא מדברים על מועדון קרב

chukarave: נהרוג את התורכי הזה כשנגיע אליו

roee_r: בממלכת העוורים, בעל העין האחת הוא בעל המאה

chukarave: הנחתום מהשטן

roee_r: אפשר להוביל את הסוס לבאר, אבל אי אפשר להכריח את הפרה להניק

freezer52000: בנזיד עדשים הכיתי אלף איש

roee_r: אם אין אני לי, שיאכלו עוגות

itamar_b: אל יתהולל חוגר כמפגר

HaAlmaEfronit: טוב שם משתי ציפורים על העץ

freezer52000: גם מסע בן אלף מילין אינו שווה את הנייר שהוא רשום עליו

roee_r: לא טוב היות האדם בין כסה לעשור

chukarave: מעולים אתם 🙂 אי אפשר לרקוד על שתי העוגות ולהשאיר חתונה שלמה

freezer52000: זבל של אדם אחד הוא חרא של אדם אחר

roee_r: במקום בו סופרים כבשים, שם יזרעו בדמעה

freezer52000: ואם בארזים נפלה שלהבת, אין זו אגדה

danjas: המתחיל במצווה אומרים לו שלא יתהלל

freezer52000: כשהחתול איננו, העכברים שותים את השמנת

roee_r: מי שטורח בערב שבת רוקד על שתי חתונות בשבת

HaAlmaEfronit: אי אפשר לבכות על חצי כוס חלב ולהשאיר אותה שלמה

danjas: לא בוכים על חצי כוס חלב!

בצפר לרוק: זה רעיון טוב?

כשהייתי ילדה למדתי להקשיב למוזיקה קלאסית, ככה זה היה פעם.

לומדים לזהות את המבנה של היצירה, את הכלים שמנגנים בה וכל מיני כאלה.

בניגוד למוזיקה קלאסיץ, ברוק אני קצת מבינה ומאוד טרחנית שזה דבר טוב. אני יכולה להתאבסס על סוג הדיסטורשן שהשתמשו בהקלטה מסויימת (ויכולה לא לשים לב למילים של השיר באותה נשימה), זה מאוד סובייקטיבי ומאוד כיף לדבר על רוק ברמה הצורנית: איפה איך ומה הקליטו, מי הטכנאי, באיזה סוג של חדר, כמה גיטרות יש כאן באמת? זה לייב? איך המיקס בנוי? מאיפה ההשפעות? אני עושה את זה כל הזמן.

לאחרונה יוצא לי להקשיב ולצייץ בחי כל מיני דברים, ורועי הציע שנעשה את זה ביחד.

ממש כמה שניות לפני זה שרה שעובדת איתי הציעה לי לפתוח “בצפר לרוק” שבו מקשיבים ביחד למוזיקה (אני חושבת שהיא התכוונה להעיר לי שאני טרחנית ומפריעה לה, הם כל כך מנומסים האמריקאים האלה).

אז הנה השאלון, אם אתם רוצים: תענו עליו.

ראיתי את הדקדוק הפנימי, הייתי בהרצאה של סיימון סינג

זה בסדרת “קצר מדי לפוסט ארוך מדי לטוויט”.

אז ב’הדקדוק הפנימי‘ בכיתי. שכחתי כמה הספר הזה עצוב. למעשה, בגלל קראתי אותו בגיל צעיר מדי אני חושבת שאיפושהו בחטיבה, בר מצווה ככה, ובגל”ז בראש שלי הוא נגמר טוב. לא שאני רוצה לספיילר או משהו, אבל בואו נאמר שאוטוסוגסטיה זה כלי חזק.

אז היה לי נורא עצוב הסרט, בין היתר בגלל כל מיני סוגים של מחשבות על הורות. פתאום הרגשתי או תהיתי לעצמי איך אני אמורה להתמודד עם ילד רגיש ממני, כזה שעולמו הפנימי כנראה עמוק, עשיר ורגיש משלי.  אני לא מצטיינת בעולם פנימי עשיר במיוחד ובכלל: הילדות שלי עברה די בכיף- בלי מצוקות רבות במיוחד (חוצמהלסביות, אבל זה לא היה נורא) ובלי עצבובים ודכאונות. אפילו בגיל ההתבגרות הזוועתי שלי (לא בשבילי בשביל ההורים) הייתי די מאושרת.

אני כל כך אוהבת את גרוסמן ואורלי זילברשץ מדהימה אותי, אבל זה כל-כך לא חדש שאין טעם להזכיר את זה בכלל.

ואין לי כוח להכנס לזה יותר לעומק עכשיו. אז זהו.

לגבי ההרצאה של סיימון סינג– אז הוא זה שחיבר את הספרים המשפט האחרון של פרמה, המפץ הגדול, סודות ההצפנה וריפוי או פיתוי (שזיכה אותו בחתיכת משפט דיבה ונשמע יותר טוב באנגלית: trick or treatment) ועוד כמה שלא תורגמו.

הוא בחור נחמד, בריטי, עם מוהיקן. נראה כמו בנץ, קצת נשמע כמו אריק.

היה כיף ומעניין והזכיר לי ש: א. אני ילדה חכמה, ב. אני אוהבת ללמוד.

אבל בעיקר התבאסתי שלא היה מדעי מספיק. תבינו- סיימון סינג עושה דבר נחמד וחשוב- הוא מנגיש את המדע לאנשים שלא היו עוסקים בו, תרבות הפופ של עולם המדע. זה היה כמו לראות פרק ארוך ומוצלח של ‘המפץ הגדול’. גם הוא יודע שמה שהוא עושה זה לא מדע ואפילו הקדיש איזה 10 דקות למירוק מצפונו על התחת שלנו (משהו עם עריכת הסרט של המשפט האחרון ושינוי מילותיו של אחד המדענים). אז זה כיף, ומלמד, וידע כללי (כן, לא ידעתי שטיורינג היה הומו) אבל אי אפשר להגיד שמדובר בספרים הכי עמוקים שתתקלו בהם.

כן התפניתי קצת לחשוב מחשבות שקשורות לאסתטתיקה של המתמטיקה ואיך זה יכול לעבוד או לא לעבוד עם הצפנות וקידוד ומבחן טיורינג. אבל זו רק אני ואלו רק מחשבות.

>

תוצאות סקר דוקטור הו

אז לפני כמה ימים ובעקבות דיון (עקר לחלוטין, שהרי ברור לכולנו שטננט הוא הדוקטור הכי שווה) בטוויטר החלטתי שהגיעה השעה לסקור את הנושא. לא יכולתי להתאפק והכנסתי עוד שאלות כמו: פרק מועדף, קומפיון אהוב, גזע מועדף וכו.

עכשיו הגיעה השעה לפרסם את תצאות הסקר הבלתי משמעותי הזה!

*** לכל המנטפקים למיניהם: אתם מוזמנים לעשות כן בתגובות לפוסט, אני לא מבטיחה להתייחס ברצינות לתגובות ויותר מזה: אני ממליצה לטעון את “חוש הומור.bat” לפני שליחת התגובות ***

נתונים בסיסיים:

במהלך היומיים שבהם הוא מוצב ענו על הסקר 131 אנשים (נכון לרגע זה) מתוכם 67 נשים (שזה 51%), 56 גברים (43%) ועוד 5 שלא מחבבים הגדרות דיכוטומיות או שתפיסת המין שלהם נמצאת במקום מסוים בתוך הציר גבר-אישה.

התפלגות של חובבי דוקטור הוא לפי מין

קבוצות גיל

אז להפתעתי כי רבה מילאו את הסקר לא פחות מ- 18 אנשים שאפשר לכנותם “בני נוער“. להפתעתי – כי לא ידעתי שיש לי כאלה במלאי. אם מניחים לרגע בצד (רק למען החישוביוּת כמובן) את כל אלו שדיכוטומיות מגדריות לא חלות עליהן מגלים את העובדות המפתיעות הבאות:

  • קבוצת הצופים (הצופות למעשה) הכי גדולה הן בחורות בגילאים 21-25
  • בקרב הגברים- רובכם מספיק אינטליגנטים להבין את הסדרה ולהנות ממנה רק כשאתם מגיעים לגיל 31 (כמוני!)
  • אנשים מעל גיל 55 לא צופים בדוקטור הו.

הנה הגרף:

גיל ומגדר של צופי דוקטור הו

ולעוד פרטים כלליים שפחות מעניינים את כולם אבל מפתיעים אותי:

רובכם לא מכירים אותי! שזה אדיר. כי הייתי בטוחה שאני מכירה באופן אישי את כל שמונת האנשים שקוראים בבלוג.

Do I know you?

ועכשיו לעניים שלשמו התכנסנו:

ברור שטננט הוא הדוקטור הכי שווה עד כה, יש לי גרף שמוכיח את זה!

מי הטננט החביב עליך?

כאילו, באמת. כמעט 80% חושבים שטננט. ומליונים לא טועים. כלומר 104 לא טועים, אבל ללא ספק ה- Finest 104 אנשים שאפשר למצוא ברשת!

מלחמת הקומפניון-נים

אחרי שבערך חמישה אנשים ענו שרון הציעה לעשות את הבחירה בבני הלווייה של הדוקטור בחירה מרובה, שזה באמת נחמד כי אין הרבה בסיס להשוואה בין למשל דונה נובל למיקי. מצד שני, אתם התפרעתם בבחירות! חשבתי שתנצלו את החירות הזו כדי לבחור שניים וחלקכם בחרו ארבעה – אנא השפילו את הראש בבושה עכשיו.

הנה הבחירות שלכם:

דונה נובל שולטתתתת!!!!

ב”אחר” אפשר למצוא את: “רורי!” (סימן הקריאה במקור) ואני חייבת להסכים, הוא הרבה יותר חשוב מאדם, פישלתי.

האם דאלק או אוּד?

(אני זורקת קצת כי אני חייבת לעוף, תסלחו לי)

גזע מועדף- ארי?

  • לדעתי כל מי שבחר במלאכים הבוכים לא ראה את עונה חמש שבה הם הלכו פקאקט.
  • מי מכם שבחר את הרעים (הרובוטים עם הפאות) מתוך הנערה אשר באח עשה עבודה טובה, לדעתי.
  • זה שכתב “כולם טפשיים” ובכן, אתה טיפשי. ומי שבחר בבני אדם צריך להתחתן עם מרתה ג’ונס.

אחרון חביב- שיום אחד יקבל סקר משלו: פרק אהוב!

אז בלינק הכי לוקח או משהו, זה בעצם מעניין כי לדעתי זה אחד הפרקים שהכי פחות רואים בו את הדוקטור. חוצמזה, זה פרק שבו יש המון פעמים את המושג שלדעתי הכעיס חלק מהצופים האדוקים “וויבלי וובלי טיימי וויימי” ומרגיז במיוחד בקונטקסט של הפינאלה של עונה חמש.

עוד פרקים שזכו לקול אחד כל אחד:

  • Titanic
  • The next doctor
  • Doctor Donna
  • Planet of the Ood
  • The weeping angels
  • Aliens of London
  • Dalek
  • Utopia
  • The doctor’s daugther
  • Bad wolf

והילדה באח הוא באמת פרק נפלא גם בעיניי.

אני חושבת שזהו…

למישהו יש שאלות? מישהו רוצה אולי את הקובץ אקסל המקורי לעשות בו שמות?

הנהו לפניכם (קליק וכו)

ניסוי במולקולות מים, מילים ואורז (פוסטמונות מדעי דימיקולו)

הכל התחיל מזה שקרן ובועז (מזל טוב, אגב) ערכו את הניסוי הזה בבית שלהם. אני כעסתי ואמרתי שאני לא מוכנה לקבל את תוצאות הניסוי כי ככה אני, אדם ספקן.
הבטחתי לקרן שאחזור עלי הניסוי בתנאים שלי וכך עשיתי.

הניסוי

נשמע נורא ניו אייג’י שכזה, משהו עם האופן שבו מילים משפיעות על מולקולת של מים, האינטרנו מפוצץ בכל מיני רפרנסים בנושא לא מתכוונת לחפש אותם.

בגדול לוקחים אורז מבושל (כי אחרת אין בו מולקולות של מים) ומדברים אליו כותבים עליו כל מיני מילים שליליות חיוביות (שזה כבר בעייתי, כי סליחה, מי קבע ש”מסריח” היא מילה שלילית? אם אתה גבינה צרפתית זה דוקא חיובי) והוא אמור להגיב בהתאם.

הכי טוב ללכת לקרוא את הפוסט של יניב על זה (שהוא אחד מצמד המגישים בתוכנית הרדיו המופתית “אני כבר אנוח בקבר“).

אז עיקרתי שתי צנצנות, הדפסתי לייבלים, מדי פעם דיברתי אליהן, שמרתי אותן באותם תנאים בדיוק ולמען הסר ספק לפעמים גם החלפתי להן את המקומות.

תוצאות הניסוי!

אורז, אורז, אורז
"אורז יפה, טעים וחמוד" וגם "אורז מגעיל, מרושע ומסריח"

הנה שתי הצנצנות מדגמנות טקסטים ושמחת חיים

כך זה נראה מלמטה
הימני הוא האורז "הטוב" והשמאלי הוא "המסריח"

הניסוי הצליח והמסקנה המדעית המתבקשת (של דנה) היא:

“אורז ששמים אותו לכמה חודשים בצנצנת לומד לקרוא”

ושלי:

“אין אורז רע, יש רק מים רעים”

הנה עוד אחד, סתם בשביל הכיף:

רקב רקב בוא
רקב רקב בוא!

ואסיים בציטוט מתוך הפוסט שהוליד את הפוסט של יניב (שגם יניב ציטט):
“כבר עשרה ימים עומד במטבחי אורז בשתי צנצנות. אם היתה מצלמה נסתרת במטבחי, בוודאי כבר הייתי מאושפז. פעמיים ביום מגדף את האורז הרע (בלי שהטוב שומע) בקללות איומות, כולל הורים, ופעמיים ביום שר לאורז הטוב שירים נחמדים העוסקים באיזה אורז נהדר הוא. התוצאות חד משמעיות: האורז המבורך נשאר כמעט לבן לגמרי, האורז המקולל הולך ונרקב לנגד עיני, כל מיני פטריות צצות בו ועובשים מסוגים שונים וצבעים מעניינים”.