איך נראה הטלפון שלי – אנדרואיד – נקסוס 4

(פוסט תגובה לזה של חנן כהן)

גילוי נאות וחשוב, אני עובדת בהכל.אני ואנחנו עוסקים ימים כלילות בלפתח את הדבר הכי טוב שקרה לסמארפונים מאז המצאת הסמארטפונים.
עם זאת: הסיבה שהלכתי לעבוד שם היא כי המוצר הגניב אותי עוד מראש ואני חושבת באמת ובתמים שמרגע שניסית את הלאנצ’ר שלנו, אי אפשר לחזור אחורה.
הוא משנה את החיים עם הטלפון בצורה כל כך מוחלטת ומעלה את רף הציפיות מהטלפון באופן כל כך מובהק שבאמת שאי אפשר לחזור אח”כ לממשק ה(בואו נודה על האמת) די מבאס שאיתו נולד האנדרואיד.

אז ככה נראה מסך הבית שלי:

הגדרת הצרכים שלי מהטלפון, לא לפי חשיבות:

• חברתיות: פייסבוק, טוויטר, אינסטגרם, פורסקוור וכו
• תקשורת: ג’ימייל, וואטסאפ, הודעות טקסט, טלפונים
• להעביר זמן: בלוגים של טכנולוגיה, משחקים מזמנים
• להעביר את הזמן של יאיר: משחקים
• לענות ממש מהר על שאלות
• כל מיני דברים יותר חד פעמיים: להזמין מונית, לשמוע רדיו, דברים של עבודה, בנק, קופ”ח וכיוב

וככה הטלפון שלי עושה את זה:

1. זה הרכיב הכי חשוב בטלפון שלי, אני משתמשת בו כדי למצוא כל דבר שלא על הדסקטופ כל דבר שבאינטרנט, למשל: למצוא קונטקט של מישהו, אפליקציה שמותקנת לי, שיר שבא לי לשמוע או “מי שיחק בסרט ההוא עם נו איך קוראים לו”
2. קודם זה היה שעון! אה-הא! אז הו שורה של אפליקציות שמתעדכנת כל הזמן במהלך היום לפי דפוסי השימוש שלי, בבוקר יש שם את פורקסקוור טוויטר רדיו Mashable ובלילה אם במקרה אני יוצאת יש שם את גט טקסי ווואטסאפ אינסטגרם וכאלה
3. שתי תיקיות שנוצרו מאליהן, הימנית היא התיקיה של יאיר, יש שם אוטומטית את כל המשחיקם שהוא מוריד לטלפון שלי (וגם המון משחקים חינמיים מהרשת, אבל לשם הוא עוד לא הגיע) ותיקיה שאני בודקת עכשיו שהיא תיקיית משעמם לי
4. אנשי קשר חשובים- כל אחד ופונקצייתו, שירי ומורי הולכות ישר לוואטסאפ למשל, השאר הן קונטקטים לכל דבר

עוד במסכי הבית שלי:

• בגלילה שמאלה  – את היומן שלי
• בגלילה ימינה –  שני ווידג’טים

הנה הווידג’טים (יישומונים, אגב) והנה תיקיית המשחקים של יאיר:

 

אחרית דבר והערות נוספות:

• אין לי זמן להעמיק
• יש לי נקסוס 4 עם אנדרואיד 4.3
• יש לי שלושה מסכי בית
• תמונת רקע של הטארדיס
• אני יודעת שאין כרגע Everything.me לישראלים, אני מבטיחה שזה ישתנה ממש בקרוב כשנשיק פורמלית בעברית

על אמנדה פאלמר ומה כדאי ללמוד ממנה

במהלכו של הכמעט עשור שבו אני עוקבת אחרי אמנדה פאלמר (הראשון של הדרזדן דולז יצא ב- 2004) היא הצליחה לחולל בי טווח רחב ומעניין של רגשות, בינהם: הערכה, גועל, השתאות, הזדהות, שנאה עצמית, הנאה, התרגשות, זלזול, טינה, הערצה, שותפות, שייכות, הכרת תודה.

.
בשביל מוזיקאית שרק 40% מהשירים שלה באמת נוגעים בי השקעתי בה די הרבה: נסעתי לראות הופעה של הדרזדן דולז כשהייתי בצרפת, קניתי תקליטים ותרמתי לקיקסטארטר המהפכני שלה, כתבתי על זה, צייצתי על זה, שידרתי את זה, שיתפתי את זה – הייתי פעילה.

זה די מדהים, באמת, תחשבו על זה. בעידן שבו אנחנו לא נקשרים רגשית כמעט לשום דבר (הנה הדג, תסתכלו עליו) אמנדה פאלמר הצליחה לחולל בי כל כך הרבה רגשות.

אז עכשיו הגיע הזמן לעשות לזה Reverse engineering – אמנדה פאלמר מדברת בטד על האומנות של פשוט לבקש – לדעת לבקש מהקהל – לבקש כסף, אהבה, הפצה, אוכל, מקום לישון, אביזרים, פסנתר – פשוט לדעת לבקש  – אבל בעצם במישרין או בעקיפין- כולם מבקשים. מי באופן מרומז ומי מובהק. מה שמעניין בעיניי בדיבור של אמנדה פאלמר היא הסיבה שבגללה כשאמנדה פאלמר מבקשת כיף לתת לה.

אמנדה פאלמר התפרנסה שנים מלעמוד ולא לזוז תמורת שטרות ומטבעות רנדומליים מעוברי אורח – כל מעריץ יודע את זה – אבל מה שמעניין הוא האופן שבו זה השפיע על מערכת היחסים שלה עם הקהל.

אמנדה פאלמר *רואה* את הקהל שלה. היא רואה כל אחד ואחד. יש בזה משהו מהפכני. אנחנו רגילים למאסות, אנחנו רגילים לקיר בין האומן לקהל, לא סתם כל חלכאי נדכאי ודחויי החברה מעריצים אותה – היא מצליחה לראות את כולם ואין דבר שאתה רוצה יותר בעולם משמישהו יסתכל עליך פתאום ויראה אותך.

אז המסקנה שלי מהעניין הזה הוא שאנחנו צריכים *לראות* קצת יותר את מי שעומד מולנו. ואם הניואייג’ שיט הזה לא עובד עליכם אז דעו לכם  – גם כאסטרטגיה שיווקית – לראות את הקהל לקוח משתמש שלך, ממש לראות אותו ולנהל איתו שיחה בלתי אמצעית – שהיום כל כך קל לנהל – זו האטסרטגיה האפקטיבית ביותר – זה ישתלם לכם ואולי על הדרך תשפרו קצת את העולם.

יאללה – עכשיו לכו לראות את הדיבור הזה של אמנדה פאקין פאלמר בטד – זה דיבור רהוט, מעניין ולפרקים מרגש. תשקיעו בו כמה דקות.

 
http://embed.ted.com/talks/amanda_palmer_the_art_of_asking.html
 

 ותודה לרותי ששלחה אותי לראות את ה- TED הזה.

האוזניות של דן-יה: למה אמצע זה רע, פוסט תגובה.

דן-יה טוענת פה שאוזניות זולות זה אחלה.
למה? זה זול ולא איכותי. אפשר לקנות הרבה מזה וקומפרסיה גרועה של אודיו לא צורמת.

ובכן, גברת שב”א, את טועה. טוב נו, על טעם ועל ריח אין להתווכח, אבל לדעתי את טועה.
אז הנה הנימוקים שלך בתוספת הזוית שלי.

דבר ראשון עלי להבהיר, אני לא מוזיקאי, אבל אני מיני-אודיופיל. יש לי חמישה דגמי סנהייזר ברמות שונות, אני בחנתי את הדגם של דן-יה וכמו כן יש לי אישית, או שניסיתי על אוזני לא מעט דגמים שונים של חברות רבות. כן, בניגוד לדן-יה, אני מאוד פלצן* כשזה מגיע לאוזניות.

עזניה

נתחיל בנימוק 1#, “כי הן זולות”. וואלה, לא יכול להתווכח איתך, הן זולות. ותכלס, אני כן חושב שהן ממש ממש מעולות יחסית למחיר. לא רק אני חושב ככה, גם לא מעט אתרי סאונד. זהו דגם ה”סנהייזר להמונים”.
הבעיה שלי כאן היא בצרכנות. סנהייזר היא חברה מעולה שבונה מוצרים ברמה גבוהה מאוד אשר מחזיקים שנים רבות. למה לי לרצות לקנות אוזניות ב-130 שקל? האם רצוי ליצור מצב בו אנו מתייחסים למוצרים כמו אוזניות כמשהו חד פעמי?
אני חושב שלא. זה פלסטיק, זה מתכות לא סימפטיות, זה עבודה של איזה סיני עייף, יבוא באוניות או מטוסים ממקום רחוק מאוד. חתימת פחמן עצומה. לא תודה. כשאני יוצר זיהום אני עושה את זה פעם אחת. אגב, למי שיבוא ויטען שאסור לי להטיף כי יש לי חמישה זוגות של אוזניות, קניתי אחד יד שניה, את השאר קיבלתי, את חלקם שיפצתי. האוזניות הותיקות ביותר שברשותי הן HD 430 בנות יותר משלושים שנה, דגם מאוד איכותי בתקופתו וגם עכשיו. אבל מה, שלושים שנה, הריפוד לאוזניים מתפורר כבר, לא נעים. מה זה? סנהייזר עדיין מייצרת חלקי חילוף לאוזניות שייצרו לפני יותר מחמישים שנה, שלא לדבר על שלושים, אז הכל בסדר. עוד פלוס לאוזניות היקרות.

בקשר ל 2# שוב, קשה לי להתווכח. אכן, האוזניות שדן-יה קונה לא מפצות בבאסים, למעשה הן ממש לוקות בתחום הבאסים. אבל היא טוענת שהיא מראש בחורה של Mid-High. טיעון הנגד שלי הוא שבשביל זה המציאו את האקוולייזר. אני אבחר בזוג אחד, טוב, עם טווח תדרים מכובד ואקזז את מה שאני לא רוצה החוצה בעזרת האקולייזר. מי שלא עושה זאת וקונה אוזניות זולות במקום – You’re doing it wrong. דן-יה אולי בחרה בסנהייזר בינוניות, אבל יש אנשים אחרים שיקנו לעצמם, בעזרת אותם נימוקים אוזניות זולות שיכולות לפגוע או אפילו להרוס את השמיעה.

3# יוטיוב וסטרימינג. נועצתי באיל שינדלר, מבחינתי מה שהוא אומר קדוש. בעניין יוטיוב, שימו לב ללינק – יוטיוב משדרים בקידודי סאונד לא רעים בכלל, החוליה החלשה כאן היא מי שהעלה את הקובץ. בקשר לסטרים, התחנות המדוברות משדרות במה שנתן להם אלוהים (יענו, הכסף) ומנסות לתת כמה שיותר בהתחשב ברוחב פס שקנו. שוב, יש כאן משחק שהוא גם רוחב פס וגם שיטת קידוד. אה כן, גם איכות הקובץ ממנו הם משדרים. השורה התחתונה – אל נא תכלילו.
ולמה כל כך אכפת לי שלא תכלילו? ובכן, שינדלר מציע שבעוד אכן “יש הבדל” בין שמיעת סטרים באוזניות זולות לבין יקרות, הוא נובע רק מהעובדה שהזולות תמיד נשמעות אותו הדבר, בעצם במקסימום איכות שלהן, בעוד באוזניות היקרות המאזינה לא שומעת אחרת את השידורים הירודים, אלא למעשה מבחינה באיכות הטובה יותר כשזו משודרתמנוגנת. רוצה לומר, מי שבוחר באוזניות זולות שומע מוזיקה שמשודרת באיכות גבוהה כאילו היתה מוזיקה שמשודרת באיכות נמוכה, מי שבחרה באוזניות היקרות נהנית כשהיא יכולה.

4# סובייקטיבית, אני חושב שהאוזניות של דן-יה לא אוטמות רעשי חוץ בצורה טובה. בינונית בואכה נמוכה. אבל זה סובייקטיבי לחלוטין.

אסכם ואומר שאיש תחת גפנו ותחת תאנתו. הנימוקים של דן-יה מעולים למי שלא אכפת לו לקנות אוזניות “חד-פעמיות”, מעוניין בהם רק לצרכי אינטרנט ולא רוצה להבחין בשינויים דרסטיים באיכות סאונד. הדגם שהיא ממליצה עליו הוא אחד הטובים ביותר לקנות בפחות מ-150 שקלים חדשים ובהחלט נותן אחלה באנג פור באק. רק תהיו בטוחים שאתם האיש או האישה האלו.

 

*אגב פלצנות, אני לא מבין מה העניין של כול העולם המערבי מ beats , זה יותר מיתוג מטכנולוגיה.

הוביאניזם: למה סטיבן מופאט הוא תסריטאי מבריק ושואו ראנר גרוע – במספרים וצבעים

לדן-יה ולי יש יותר מדי זמן פנוי. לא, זה לא נכון – אין לנו זמן פנוי בכלל, אבל יש לנו אובססיות ומדי פעם אנחנו נכנעות לצורך להאכיל אותן.
כך מה שהתחיל משלושה אסאמסים הפך להיות גרף כולל של המימד הרגשי והמימד המדעי בדוקטור – מ2005 ועד היום.

שתינו רגזנו על כך שמופאט כותב פרקים באופן כל כך מרושל לאחרונה – אחד הדברים שהופכים מד”ב טוב למד”ב מצוין הוא קונסיסטנטיות בתוך העולם הנתון, ורוב הגיקים יסכימו איתנו שקל לקבל את זה שקפטן ג’ק אף פעם לא מת – כי זה קונסיסטנטי, אבל האופן שבו המלאכים הבוכים משנים את התכונות שלהם כל הזמן מרתיח את הדם.

אבל זה לא רק זה – היה לנו נדמה שהסדרה עוברת אמרקניזציה רגשית. הכל גדול! גרנדיוזי! מעורר דמעות! שופרות! חלילים! עונות 1-4 כללו כמה פרקים מרגשים מאד, אבל זה תמיד נשאר בארנה הבריטית – איפוק ואנדרסטייטמנט – ודווקא בגלל זה האופן שבו הפרקים האלו הצליחו לרגש היה עמוק יותר ומעצבן פחות. קייס אין פוינט: הדוקטור נפרד מרוז ביקום מקביל על החוף – דמעה אחת זולגת על לחיו. השווה והדגם מול פרידתם של הפונדס על כל הגרנדיוזיות שלה.

מאחר שאנחנו בחורות של מספרים באופן טבעי התקבלה ההחלטה לעלות את כל זה על גוגל דוק ולבדוק איך זה נראה. המתודולוגיה היתה כדלהלן:

רשימת כל הפרקים לפי עונה, כולל ספיישלים של קריסמס, לא כולל מיני אפיזודס
1. לכל פרק ניתן ציון על האספקט הרגשי על הסולם הבא: 1 (קור בריטי) <-> 4 (סטנדרטי) <->  7 (מרגש) <-> 9 (קיטש אמריקאי)
2. לכל פרק ניתן ציון על אספקט הדיוק המדעי על הסולם הבא: 1 (וודפ) <-> 3 (וויבלי וובלי) <-> 5 (קונסיסטנטי) <-> 7 (קונסיסטנטי במידה מרשימה) <-> 9 (ג’וס ווידון / טולקין בקונסיסטנטיותו)
ציינו אילו פרקים מופאט כתב בתקופתו של RTD

הנה הגרפים לפניכם:

[הקליקו לזום]

והנה מה שיש לנו להגיד עליהם:

1. אי אפשר לפספס את העליה ברמות הרגש מרגע שהסדרה עברה לידיים של מופאט – וגם לא את ההתדרדרות באחידות המדעית – זה כאילו הוא עושה בכוונה!
2. מה שעוד יותר מרגיז לראות – כמה מהפרקים הכי מוצלחים בתקופת RTD כתב מופאט. הוא באמת היה תסריטאי מבריק. מה בער לו לקחת לידיים את ניהול הסדרה כולה?
3. מעניין לראות שהעונה של מרת’ה לא השאירה עלינו רושם עז מבחינה רגשית (למרות שאני מאד אוהבת את family of blood)
4. בעוד שRTD באופן יחסי שמר את שיאי הרגש לסיומי עונה וספיישלים, מופאט מתעקש על השפרצת פרקים מרגשים בתדירות הרבה יותר גדולה.

ומחשבה נוספת: אחד ממקורות המשיכה של הדוקטור (בשבילי לפחות) היתה התחושה של קצת יותר תחכום רגשי ופחות בנאליה, שיחד עם מיטב הפרופס הטפשיים של אנגליה הופכים את הסדרה למשהו לא מובן מאליו, עם רבדים נוספים. מופאט עושה נזק לשניהם – מערכות היחסים אצלו (למרות שאני מעריצה לגמרי את הדוקטור-ריבר שיפ ואיימי פונד היא דמות נהדרת) תבניתיים יותר ורמות הרגש כל כך גבוהות שזה הופך לקיטש. העלאת רמת ההפקה לסטנדרטיים אמריקאים פגמה לטעמי בחן מסוים של הסדרה, אבל יכול להיות שאני סתם סנטימנטלית.

יומולדת שלוש לבלוג ועדיין – שום דבר חדש.

– הפוסט הזה הוא סוג של “אודות” חדש – כי שאלו אותי בשבוע שעבר על מה הבלוג שלי וקצת נתקעתי –

הבלוג הזה שאתם קוראים בו ברגע זה חוגג שלוש שנים.

היו שתי סיבות עיקריות להיווצרו: רציתי ללמוד וורדפרס ורציתי להשתחרר מעכבותיי בכתיבה. שתי המטרות הושגו במלואן. אני חושבת שאני כותבת הרבה פחות גרוע והרבה יותר מילים ואפשר לומר בפה מלא שאני יודעת וורדפרס – קצת יותר יודעת ממה שהתכוונתי (פתחתי עוד בערך עשרים בלוגים אתרים מאז שזה נולד).

הפוסט הראשון היה על ילדיוּת, כלומר, זה שקר, היה פוסט לפניו, אבל הסרתי אותו, לא זוכרת למה.

היו כל מיני פרויקטים – החשוב והבולט שהבם הוא היא תוכנית הרדיו המשובחה “פריקים וגיקים” שיובל ואני הגשנו יחדיו (הנה התוכנית באייקאסט). כיון שיובל מסכים איתי אני יודעת שמותר לי להגיד שאחד הפרקים האהובים עלי הוא דוקא זה ששידרתי עם דוֹבי – שיצא ממש מגניב עם המון רפרנסים לדברים ששנינו אוהבים.

עוד פרויקט מצחיק ומטופש היה פרויקט הקריאה בדסקטופים אמרתי מצחיק ומטופש? אמרתי אהוד קינן.

היה את הפוסט שבו סיפרתי לכם שאני הולכת לאח הגדול ואתם האמנתם (פחחחח).

לא פחות משניימעשר פוסטים שבהם מוזכרים הברידרז. המון על הפיקסיז, חוה אלברשטיין, אמנדה פאלמר, פיונה אפל ועוד.

גם כתבנו על צרכנות ועל פוליטיקה. מהפוליטיים אני הכי אוהבת את הרעיון שהיה לי לצאת לגוגל במשאל עם והפוסט הפוליטי הכי חשוב שכתבתי היה דוקא פוסט חברתי.

 

אז הכי כיף מהכל זה לכתוב על מוזיקה, זה הכי קל לי. למעשה – אם היה אפשר להתפרנס מלדבר על מוזיקה ולטרחן על כל חריקת גיטרה ורטיטת רשת בסנייר – זה מה שהייתי עושה. הפוסט הכי שווה שכתבתי לדעתי הוא זה על סאבוי טראפל של הביטלס – יש לי ערימות של טיוטות בראש שנראות בדיוק ככה. הכי מדויק שכתבתי הוא דוקא הקצרצר על השיר של טוני והפוסט שכתבתי שעורר הכי הרבה תוגבות שהפתיעו אותי הוא זה על הלוליטות.

אבל הכי קשה ומעניין לי לכתוב על הורות. זה קטע הדבר הזה, הורות. כל יריעה כל כך קצרה מלהכיל.

הפוסט האהוב עלי הוא זה שמספר שהלב שלי הוא טארדיס (אפרופו – די הרבה פוסטים על הדוקטור). אני גם מאוד אוהבת את הפוסתמונה על הילדות שלי – שאגב השאיר אותי דומעת איזה שלוש שעות. גם רטנתי על חופשת לידה ועל הרחוב הישראלי ואפילו כתבתי פוסט חשוב ללסביות שרוצות לאמץ את הילדים שלהן כחוק.

ואם זה באמת פוסט שקרי שהוא בעצם פוסט יומולדת שהוא בעצם פוסט סיכום שהוא בעצם פוסט אודות, אז תמונה עדכנית שלי מהיום בבוקר:

 

אחרי שלוש שנים 220 פוסטים (18 טיוטות) ולפחות שבעה כותבים אורחים (או רזידנט, כמו יובל) עדיין אין פה שום דבר חדש.

לפחות אני מבטיחה ומקיימת.

מטא פוסט: מחרוזות חיפוש גאלור 2

לפני שנתיים פחות כמה ימים פרסמתי את הראשון בסדרה והנה עכשיו אני מפרסמת את השני.

לא בטוחה שיהיה שלישי, אבל יאללה:

שירה צרופה

(הנה פואמה קצרה שהרכבתי ממחרוזות חיפוש ארוכות במיוחד)

מה הייתי בגלגול הקודם – אני כאן אני לא מתבזבז

בחור אנלוגי בעולם דיגיטלי – אני חייב להיות קול בעניין הזה

כאן הכל התחיל לא יגמר לעולם – אני מגניב כי יש לי מקל

פתאום הלכת ממני חזר הכסף לחשבון

יש עוד די הרבה כאלה, אבל אני חושבת שאלו ה”לחינים” מבין כולם וגם יש בהם משהו עמוק 🙂

מחרוזות שעליהן הבלוג הופיע הכי הרבה בדפי החיפוש השונים:

• כשבקנםםל,  עםםעךק – תוצר של הניסוי הארור ההוא.
• ממותה, שלג – זה יובל
• סקס עם בעלי חיים – גם זה יובל. בלתי נסבל מה שהוא עשה לבלוג התמים הזה (עוד בקבוצה: סקס אדום עם בעלי חיים, סקס, סקס אם חיות, בובת מין)
• קבוצות: היפסטרים, פריקים, פריקיות, היפסטר, בנים בנות, פריקים חמודים
• מוזיקה: נינט טייב, פלונטר, אמנדה פאלמר, פיקסיז, רם אוריון, רמי פורטיס, פיונה אפל
• צרכנות: songs.co.il, מחנהיודה
• פוריטני – סריוסלי?
• ילד עצוב
• אספסוף
• דוקטור הו
• גרפים
• אוכל: עוגיה, גלידה, אורז, פיצה
• שום דבר
• אושר

ועכשיו כל המחרוזות שבהן חיפושי תמונות

(במובן, מישהו הקליד את המילה “תמונה” או “תמונות”, כאילו לא נולד עדיין גוגל אימאג’ס):

• תמונה מפחידה
• תמונה של
• תמונה של גיטרה
• תמונה של גלידה
• תמונה של הזין שלי
• תמונה של שמש
• תמונות אומנותיות
• תמונות אמיתיות
• תמונות באיכות גבוהה להורדה
• תמונות בוקר טוב
• תמונות בחורות
• תמונות בנושא פרידה
• תמונות בנים
• תמונות ברזולוציה גבוהה
• תמונות גולשים
• תמונות חיילים
• תמונות חמודות לפייסבוק
• תמונות יומולדת
• תמונות יפות וחמודות
• תמונות יפות למחשב
• תמונות ישראל
• תמונות כל מיני
• תמונות לדסקטופ
• תמונות לזכור ולא לשכוח
• תמונות למצגות
• תמונות מביכות
• תמונות מגניבות למחשב
• תמונות מטורפות
• תמונות מיוחדות
• תמונות ממתקים
• תמונות מפחידות
• תמונות מפחידות מוות
• תמונות סוטות ומצחיקות
• תמונות סקס
• תמונות עם פתגמים
• תמונות עצובות
• תמונות ערב טוב
• תמונות פוטושופ שהשתבשו
• תמונות פיצה
• תמונות פרידה
• תמונות ציר זמן בפייסבוק
• תמונות רקע
• תמונות רקע למחשב
• תמונות רקע למחשב חיות
• תמונות רקע למחשב לבנות
• תמונות שולחן עבודה
• תמונות של אושר
• תמונות של אנשים מצויירים
• תמונות של בנים
• תמונות של גיטרה
• תמונות של גלידה
• תמונות של זין
• תמונות של חתולים
• תמונות של ילדים בגטו
• תמונות של ישראל
• תמונות של מכוניות מגניבות
• תמונות של נינט טייב
• תמונות של פיצה
• תמונות של פריקיות
• תמונות של ציצי
• תמונות של קקי
• תמונות של שלג
• תמונות של שמחה
• תמונות של שריף
• תמונות של תינוקות חמודים
• תמונות שלי
• תמונות שמחה
• תמונת הילד הבוכה
• תמונת סקס
• תמונת קאבר

ידעתי שזה יצחיק גם אותך.

יאללה די. למי יש כוח.

 

 

 

דוקטור הוּ – הסדרה החדשה – הסקר האדיר

כיון שעבר זמן כה רב מאז סקר דוקטור הוּ הגדול שנערך ממש כאן בבלוג בשלושה באוקטובר 2010 (ותוצאותיו מפורסמות כאן) שירי החליטה שעלינ ו לסקור מחדש, הרי הימים היו ימי תחילת העונה החמישית והשמחה כעס היו רבים.

אז חברים יקרים, מוגש לפניכם ללא לאות ומשוא פנים – הסקר הגדול:

 

 

 

משחקי הקטנוניות

פוסט אורח ארוך מאת הקוראת נמי פודוס

ב6 ליולי אחזתי בידיי את “משחקי הכס”, אופוס, מהדורה ראשונה, שנת 1999, והתחלתי לקרוא.
בטעות הראשונה אמרתי “אה, טעות”.
בטעות השניה, השלישית, הרביעית והחמישית אמרתי לעצמי בכל פעם “למה אני לא מסמנת את זה?!”.
ואז התחלתי לסמן את זה. שבועיים וחצי אח”כ גמרתי את הספר.
להלן תעתיק כל דגלוני הסימון שהדבקתי בספר לפי הסדר. חלקן טעויות פירמוט, חלקן שגיאות הקלדה מביכות, וחלקם ניסוחים מוזרים שמעידים על תרגום גרוע בעליל או ש”סתם” נשמטה לה איזו מילת מפתח מהמשפט שהיתה מבהירה את העניין.
השתדלתי להדגיש את הטעות היכן שהיה אפשרי. כל ההדגשות שלי, כל ההטיות במקור.
לקראת הסוף כבר כל כך לא האמנתי שמשהו לא מקצועי כזה יכול לצאת מהוצאת ספרים שמכבדת את עצמה, שייתכן שראיתי טעויות היכן שלא היו. אלה מסומנות בסימן שאלה.
[דיסקליימר: חוק וישנה]

6. 203 פסקה לפני אחרונה
הוא לא הזכיר את אביו לעיתים קרובּות

7. 204 אמצע עמוד
ואת המלכה ואת המלך ותא הנסיך ג’ופרי.

8. 205 פסקה שלישית [ה-ה’ לא מוּטה]
החורף הולך וקרב

9. 207 פסקה רביעית [חסר פסיק אחרי “מלחמה”, לדעתי]
“בדיוק כך. זאת האחיזה. את לא מחזיקה גרזן מלחמה את מחזיקה -”

10. 241 שורה שניה
[..] והלם המהלומה חלף בזרועו כהחרבות התנגשו

11. 243 סוף פסקה שניה
רובּ האנשים מבכרים להכחיש אמת

12. 248 לקראת האמצע [ניסוח צורם]
שירי שתיה הוא למד בבית המרזח של אביו

13. 299 פסקה אחרונה
זה היה מהלך האפשרי היחיד.

14. 303 שורה שלישית
ישב מריליון הזמר [צ”ל מאריליון, כבכל המופעים הקודמים]

15. 307 פסקה לפני אחרונה [מרכאות אנגלית]
“אני סובר שזה דם סוס”

16. 308 שורה חמישית
גי’ק שוסף מאחור

17. 310 לקראת האמצע [ניסוח צורם. לא חבש?]
טיריון שם את הקסדה הגנובה שלו ולקח את הגרזן מברון.

18. 325 שורה שישית מהסוף [רווח מיותר]
[..] לעצום עיניים ולסיים את אשר התחלת ”

19. 336 באמצע
וינטרפל רחוקה והבקעה מוגנת מאחוריה הריה, אבל נהרן[..]

20. 366 שורה שביעית
הוא את תיאון גרייג’וי צועק [צ”ל שמע]

21. 398 באמצע
אבקש מליסה ליווי עיר שחף [צ”ל לעיר]

22. 398 שורה אח”כ [ניסוח מוזר]
סר רודריק הוריק קמעה, אך לא להצטמרר.

23. 431 פסקה שלישית
סר ריימאן דארי אמר:. “סר אדמור[..]

24. 463 פסקה רביעית [רווח מיותר]
[..] החזרתי לו כגמולו, נד “.

25. 492 פסקה שניה [סגנון צורם]
מעכה החרב הארוכה שריון ועור ובשר. האיש על ברכיו צרח.

26. 496 שורה ראשונה
[הכותונת] התחתונה שלו החלה להתאדם.

27. 502 באמצע
“כולם היו חביבים ונעימים, הוד מעלתך, תודה שאלת”

28. 522 פסקה שלישית מהסוף [צ”ל אוב]
שד התנפל וחטף אותה בין שיניו

29. 530 אמצע פסקה ראשונה
[..]רובּ ירוק כל כך, עד הוא ודאי משתין עשב

30. 532 פסקה רביעית מהסוף [ניסוח צורם]
“אני אעזוב אותך. יש סירים שצריכים לקרצף”.

31. 545 אמצע [הדגשה במילה לא נכונה?]
“אתה תשתה”

32. 546 פסקה שלישית
קראתי את איגרתו של אילריו [צ”ל איליריו כבכל המופעים הקודמים]

33. 546 באמצע [צ”ל העפר?]
תחת התלולית החלולה של עפר

34. 547 פסקה רביעית מהסוף
בשמים כוכבים לבצבץ.

35. 555 באמצע [סגנון צורם]
כך לא ייתכן.

36. 573 לקראת הסוף
“קום, סר באריסאטן” [צ”ל באריסטאן]

37. 593 באמצע [רווח מיותר]
” הלורד אבי יראה [..]

38. 597 פסקה אחרונה [רווח מיותר]
” הלורד אביך לא בא לכלולות.

39. שורה שלישית מהסוף [ניסוח צורם]
האישה הזאת שלי תעניק לי בן כעת חיה בעוד שנה, אני מוכן להמר.

40. 601 שורה רביעית [רווח מיותר]
” ואתה?”

41. 602 פסקה שניה
דייוון והייק חזרו אמש” [חסר מרכאות פותחות]

42. 612 אמצע [הטייה משונה]
כששיספו בחרב את נכדו האומלל של אחי ואת בנו

43. 613 פסקה שניה [צ”ל מחדש?]
ואילו האראחות והחיצים זרעו את הקרקע חדש והרוו אותה בדם.

44. 619 שורה שלישית [ניסוח צורם]
“לא חאל דרוגו צריך לחכות”

45. 629 שורה ראשונה [רווח מיותר]
” הלורד אבי היה קורא לזה עלבון

46. 643 סוף פסקה ראשונה [צ”ל שחר? “כוכב שחר” בכל המופעים הקודמים]
שקיבלה כוכב בוקר בגיל [..]

47. 668 שורה ראשונה
הפעמונים האלה קוראים להתאסף” [חסר מרכאות פותחות]

48. 668 באמצע
“פנו דרך ללורדים לבית רדוויין. [חסר מרכאות סוגרות]

מאז כבר הספקתי לשאול את “עימות המלכים” באנגלית. אני יודעת שהוא כבר תורגם ע”י יעל סלע-שפירו ונחשב טוב יותר, ואולי גם לא חסכו על הגהה, אבל החלטתי לעשות מאמץ ולנסות לצלוח את אלף עמודיו בשפת המקור.
אני אישית מכירה כמה חובבים שלא היו מסרבים לתרום מהערותיהם ולהגיה בחיני-חינם עותק GALLEY של “ריקוד עם דרקונים”.

פתגמים שהשתבשו: פוסט כוורת

אז אני אמרתי משהו וכמו בטוויטר זה גדל. תרגישו חופשי להוסיף משלכם כי כל המוסיף תפסת מרובה!

freezer52000: מדוד את עומק הנהר לפני שתטיל בו את מימיך

roee_r: כל הדרכים מובילות לפרדס-חנה, והים איננו מתמלא

danjas: טוב שתי ציפורים בים

roee_r: אל תכניסו ראש לשטן, הוא לא חצי נחמה

freezer52000: במקום שבעלי תשובה עומדים, אל תזרוק אבנים

avnerkelmer: אדם לאדם זאב זאב עם כבש ונמר חברבורותיו

danjas: לתת מסרק למי שאין לו אגוזים

roee_r: בבית התלוי לא מדברים על מועדון קרב

chukarave: נהרוג את התורכי הזה כשנגיע אליו

roee_r: בממלכת העוורים, בעל העין האחת הוא בעל המאה

chukarave: הנחתום מהשטן

roee_r: אפשר להוביל את הסוס לבאר, אבל אי אפשר להכריח את הפרה להניק

freezer52000: בנזיד עדשים הכיתי אלף איש

roee_r: אם אין אני לי, שיאכלו עוגות

itamar_b: אל יתהולל חוגר כמפגר

HaAlmaEfronit: טוב שם משתי ציפורים על העץ

freezer52000: גם מסע בן אלף מילין אינו שווה את הנייר שהוא רשום עליו

roee_r: לא טוב היות האדם בין כסה לעשור

chukarave: מעולים אתם 🙂 אי אפשר לרקוד על שתי העוגות ולהשאיר חתונה שלמה

freezer52000: זבל של אדם אחד הוא חרא של אדם אחר

roee_r: במקום בו סופרים כבשים, שם יזרעו בדמעה

freezer52000: ואם בארזים נפלה שלהבת, אין זו אגדה

danjas: המתחיל במצווה אומרים לו שלא יתהלל

freezer52000: כשהחתול איננו, העכברים שותים את השמנת

roee_r: מי שטורח בערב שבת רוקד על שתי חתונות בשבת

HaAlmaEfronit: אי אפשר לבכות על חצי כוס חלב ולהשאיר אותה שלמה

danjas: לא בוכים על חצי כוס חלב!

בצפר לרוק: זה רעיון טוב?

כשהייתי ילדה למדתי להקשיב למוזיקה קלאסית, ככה זה היה פעם.

לומדים לזהות את המבנה של היצירה, את הכלים שמנגנים בה וכל מיני כאלה.

בניגוד למוזיקה קלאסיץ, ברוק אני קצת מבינה ומאוד טרחנית שזה דבר טוב. אני יכולה להתאבסס על סוג הדיסטורשן שהשתמשו בהקלטה מסויימת (ויכולה לא לשים לב למילים של השיר באותה נשימה), זה מאוד סובייקטיבי ומאוד כיף לדבר על רוק ברמה הצורנית: איפה איך ומה הקליטו, מי הטכנאי, באיזה סוג של חדר, כמה גיטרות יש כאן באמת? זה לייב? איך המיקס בנוי? מאיפה ההשפעות? אני עושה את זה כל הזמן.

לאחרונה יוצא לי להקשיב ולצייץ בחי כל מיני דברים, ורועי הציע שנעשה את זה ביחד.

ממש כמה שניות לפני זה שרה שעובדת איתי הציעה לי לפתוח “בצפר לרוק” שבו מקשיבים ביחד למוזיקה (אני חושבת שהיא התכוונה להעיר לי שאני טרחנית ומפריעה לה, הם כל כך מנומסים האמריקאים האלה).

אז הנה השאלון, אם אתם רוצים: תענו עליו.