האוזניות שלי – לא רעות מדי, לא טובות מדי, ככה הן באמצע.

 

אלו האוזניות שלי, הן עולות פחות מ- 150 שקלים.

אי אפשר לשמוע איתן ניואנסים של מיקס, אי אפשר להנות מכל טווח התדרים, הן ממש לא מגניבות כמו האוזניות שלך, אבל ממש לא.

אז למה אני קונה אותן (כבר שלוש פעמים)?

 
1. כי הן זולות, כשהן נשברות אני קונה זוג חדש.
2. כי בניגוד לאוזניות זולות אחרות אין שם פיצוי על האיכות בהרעפת באסים (ללא ספק טווח התדרים שהכי פחות מעניין אותי במוזיקה, אני בחורה של היי-מיד High Mid)
3. הטיעון הניאו-אליטיסטי:
   כי אני שומעת גם יוטיוב (לא! יו טיוב! פויה עלייך דן-יה! על סרנדיפ שמעתם?) וגם רשת ב’ (אהלן קרנויבך) וגם את תאני, את קוואמי, את לאון – הכל בסטרימינג והכל נשמע פחות טוב באוזניות טובות מדי.
   באמת, האוזניים שלי רגישות מדי, אני לא יכולה לשמוע מוזיקה בדחיסה נמוכה באוזניות טובות מדי, זה לא נעים לי.
4. כי הן אוטמות ואפילו עכשיו כשעברתי לעבוד בכּוּלמיה* אני מצליחה לא לראות ולשמוע אף אחד מלבדי.

כּוּלמיה* – יש לבטא – Ku-La-Mi-Ya – המצאה של דנה. מדובר ב open space.