לראשונה מזה המוו זמן ובעיתוי מפתיע מאין כמוהו -טוב לי.
אני יודעת שזה מסוכן להגיד את זה ככה בקול רם (או לפחות ככה לוחשת לי המסעודה שלי שגרה אצלי בלב ובראש מאז שיאיר נולד י אותה אחת שבגללה אני מלאה במחוות אידיטיות שכוללות חמסה וכיוב) אבל לעזאזל! אני מרגישה ששילמתי את חובי לקארמה הרעה.
אם מישהו שואל אתכם, תגידו לו שטוב לי.
והיום אני בת שלושים וארבע ותיכף יאיר בן ארבע וגשם וסופה מהממת בחוץ.
הופ, אני מרגישה שמסעודה מרימה ראשה אז אפסיק עכשיו, אבל נא לזכור, למען הפרוטוקול: היום, 7 בינואר 2013, טוב לי.
שום דבר חדש 