בשבת בבוקר יאיר החליט שחוגגים יומולדת לאוטו טוּגי (הוא לא קשור אליו במיוחד, הוא המציא את השם באותו הרגע). להלן תיעוד יום ההולדת.
מוזיקה מתאימה לצפייה בתמונות: יומולדת מפלסטלינה – מתוך “זרעים של מסטיק”
יומולדת מפלסטלינה – זרעים של מסטיק

טוּגי קופץ בחישוקים

הכיבוד: בורקסים, תירסים (שהפכו לבמבה) ועוגת יומולדת

חיבוק לטוּגי ליום הולדתו

ואחד לשנה הבאה

מחלקים את הכיבוד לאורחים ובני המשפחה

וכעת – פורסים את העוגה

כולם טועמים מעוגת היומולדת
(סיפור מצחיק, יומיים אח”כ מתן באמת טעם מעוגת היומולדת, שניה משאירים את הבנדיט הזה לבד…)

וכמובן – תוכנית אומנותית
(הפעם הראשונה שיאיר מבקש ממני לנגן ולשיר לו, בדרך כלל הוא צועק עלי “את לא תשירי!”)
(גם עטפנו מתנות ופתחנו אותם ברוב טקס, אבל מספיק עם התמונות…)
מקסים!
LikeLike
זה קטע מעניין, ה”את לא תשירי”. במשך כל ילדותי, בכל פעם שהאזנתי לקסטה שלי מגיל שנתיים וחצי, שמורכבת בעיקר מגמגומי שירים וצעקות “אמא לא תשיר!”, הייתי בטוחה שהסיבה לזעקות השבר היא זיופיה המחרידים של אמא שלי. מאוחר יותר גיליתי שזו חוויית ילדות של די הרבה ילדים. השיא היה כשראיתי סרט תיעודי על יהודית רביץ, שבו הבת שלה מתפדחת כשהיא שרה. ואז נפל לי האסימון – כל הילדים שונאים שאמא שלהם שרה, אפילו כשאמא שלהם היא יהודית רביץ.
LikeLike