אני הולכת… שוב אני כאן

יצא שיר חדש (אני יודעת שכבר לא חדש, אז מה?) למארינה מקסימיליאן בלומין קוראים לו “אני הולכת”.

האזינו נא:

מארינה מקסימיליאן בלומין – אני הולכת

יש לי יחסים מבלבלים עם ממ”ב, לרוב היא מעצבנת אותי. כלומר: אי אפשר להתעלם מהעבודה שהיא מוכשרת ובמקביל אי אפשר להתעלם מהעובדה שהיא מתאמצת להיות מיוחדג’ת- תכונה ששנואה עלי במיוחד, שבאה לידי ביטוי  בכך שהיא מקפידה להיות אחרת אפילו אם לפעמים  זה על חשבון איכות ההגשה והכתיבה.

בכל מקרה, כמו שאמרתי על נינט לא אחת: היא נשמעת מאוד נאמנה לעצמה, גם אם “עצמה” בשלב זה של חייה אומר גרעפצים אוואנגארדיים דיסוננטיים. כרגע בתצורתה הנוכחית רוב מה שיש לה להגיד ולשיר לא מאוד מעניין אותי אבל יש לזכור שהבחורה בת 24 וגם אני בגילה לא הייתי הייצור הכי נסבל עלי אדמות ובטוח שהייתי רחוקה מלהיות אפויה כאדם.

אז ממ”ב עובדת עכשיו על תקליט חדש, כך נראה, שאותו יפיק מוזיקלית תמיר מוסקט. כבר אמרתי לכם שאני מתה על תמיר מוסקט כמפיק, תגידו מה שתגידו להיט ה”אה אה אה” שהפיק לאפרת גוש הוא אמריקה וכשהיתה לי הזכות לשבת איתו במיקסים של האלבום השני של ד. והעוגיות נהניתי מכל רגע – מלבד היותו אדיר ויצירתי (BBB, ביג לייזי) הוא מקצוען רציני, חמוד ומאיר פנים וסופר סקסי (בחיי).

אז ההפקה המוזיקלית בשיר שאתם שומעים ברקע (אני מקווה) כבר כמה דקות היא של תמיר מוסקט והיא מעולה. הלופ הבסיסי נורא מגניב, בין היתר בגלל שהוא לא מעודן בכלל: ה’שתיים’ וה’ארבע’  שלו קופצים החוצה מהמיקס כמעט כדי צרימה (אבל רק כמעט!) ואי אפשר להתעלם מהקריצה (המכוונת? תגידו לי שהיא מכוונת…) לסגנון ההגשה התיאטרלי של חוה אלברשטיין בשנות השבעים (כן, הוא שונה מאוד היום).
השלב התיאטרלי ההוא כולל תקליטים כמו חוה והגיטרה, חוה בהופעת יחיד חלק א וב’, חוה והפלטינה ועוד. הוא בשיאו בשירים כמו “אני מתה להיות אנטיפתית”, “תפילת יום הולדת”, “אני שונאת” ומעצבן בשירים אחרים (נניח, גרסא עברית מזעזעת ל- Fever).

השיר הזה של ממ”ב הזכיר לי יותר מכל את “שוב אני כאן”, זה שיר אדיר. הטקסט שלו קורע מצחוק. הוא מתאר סיטואציה שבה מאהבת (מהעבר?) מתדפקת על דלתו של אהובה אחרי חלופת מכתבים סוערת (אני מדמיינת אותה עם מעיל גשם ארוך ותחתוני תחרה) ומוצאת עצמה עומדת מולו ומול אשתו כשהם אולי מסבים לשולחן או עוסקים בפעילות דומסטית אחרת. השיר מכיל בין היתר (כפי שציין פעם ידידי רון קסלר) את המשפט הפולני הנפלא: “צריך לסגור ת’דלת פעמים”.

אז תקשיבו לו.

שוב אני כאן – חוה אלברשטיין

והנה הטקסט (תורגם ע”י הגברת תרצה אתר)

שוב אני כאן,
אתה לא שמח?
ששוב אני כאן,
אפילו קצת לא שמח,
אולי לפחות תחייך
נו טוב, אני אלך.
זה קצת מבלבל,
שהתפרצתי מבלי לצלצל.
סליחה גבירתי,
אני סתם ידידה משנים,
באמת, זה לא נעים.
צריך לנעול ת’דלת לפעמים.

כתבת מכתב משולהב
אז עכשיו אני כאן,
אך אתה מאוכזב
מוזר, גם אני, אדוני
תמיד חשבתי, שתמיד רק אותי…
אם כך טעיתי
בינתיים מצאת לך
אחרת במקומי.

טוב, אז כל טוב
אל תעמוד שם
כמו ילד עצוב.
אני כבר הולכת
תפסיק לעקם ת’פרצוף
ביקשת שאשוב
אהבת רק אותי
טוב, לא חשוב.

שוב אני כאן
מה, לא שמעת
ששוב אני כאן
אתה הופתעת שבאתי פתאום
באמת, נו טוב, אני יוצאת.
שוב אני כאן…

*זהו פוסט ללא פואנטה.

צריך לסגור את הדלת לפעמים

5 thoughts on “אני הולכת… שוב אני כאן

  1. נראה לי שאני כבר לא רוצה להתקשקש איתך על מוזיקה. אחרי כל פוסט כזה אני מבין עד כמה אני לא מבין כלום.

    Like

  2. מצחיק עופר,
    אני בדיוק חשבתי לעצמי איזו בורה סתומה אני ואיך בנונשלנטיות אני מסתמכת על בורותם של קוראיי.
    אין לי מושג אם זה באמת שתיים וארבע בביט של ממ”ב.
    נכנסתי עכשיו לפוסט כדי לתהות לגבי זה ואולי לתקן – אבל אני מדי בורה במוזיקה כדי לדעת את התשובה.

    Like

  3. ההגשה של גברת מקסימילאן בלומין ממש ממש מעצבנת, וחבל שהקול המוצלח שלה והשיר החביב הזה וההשוואה לחוה מתבזבזים על המניירות המתלהבות שלה.
    ובכלל לא ידעתי שהשיר של חוה מתורגם. מצד שני, עד לפני שבועיים גם לא ידעתי ש”אך חוץ מזה מרקיז הכל בסדר” הוא בכלל שיר ברוסית.

    Like

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s