הבחירות המוזיקליות של יאיר

איזה כיף זה שהילד שלי גדל והופך להיות ישות עצמאית עם העדפות. לפעמים זה קשה (למשל ההעדפה הבולטת לאכול אורז בכל שעות היממה או חוסר החיבה המופגן לבגדים שיש להם רוכסן) ולפעמים זה מרגש ומותיר אותי משתאה ונפעמת.

אז קודם כל וידאו:

והסבר:

ליאיר יש תיק עם כל הדיסקים שלו ולתוכו משורבבים בערבוביה גם כל מיני דיסקים שלי ששרדו את זריקת הדיסקים האחרונה כי לא היתה להם קופסא או משהו (כן, אני זורקת או מחלקת דיסקים אחרי שאני קונה אותם- אני מורידה הכל למחשביי השונים ואז נפטרת משאריות הפלסטיק  למחזור) בין היתר יש שם את אבי רואד של הביטלס, אוסף מפשלושים שמתחיל בתקליטים הישנים של הסטונז, הבילויים הראשון, אסף אמדורסקי הראשון, מוניקה סקס הראשון ושלל דיסקים של מערכות הפעלה וזבל דאטא.

הוא מאוד אוהב לשבת עם תיק הדיסקים שלו ולעיין בו (כן, נו, קצת כמו הילד בפלפלים צהובים, אבל בחיי שלא מדובר בכזה סוג של עיון). לפעמים הוא סתם מדפדף, לפעמים הוא מוציא ומכניס את כל הדיסקים אחד אחד ולפעמים הוא מדפדף ומדפדף ובסוף בוחר דיסק שהוא רוצה לשמוע.

בפעם הראשונה שהוא בחר דוקא להוציא את אמדורסקי הראשון אמרתי לו שזה לא דיסק בשבילו ושניה אח”כ התחרטתי ושאלתי אותו אם זה מה שהוא רוצה לשמוע, הוא הנהן בשמחה וככה יצא שרקדנו לצלילי “העיר הגדולה”, “תחנות דלק” וכו. יש לו העדפה ברורה לשירים יותר רוקיסטיים (WIN!), כך יסתבר בהמשך.

מאז הוא בוחר דיסקים, מזהה את אלו שהם של מע’ הפעלה ודאטא ואומר “זה לא שיר” ובוחר כל פעם מה שבא לו.

לפעמים הוא בוחר “חזי חיזזון” (חזי חילזון, דיסק שירי סתיו), לפעמים הוא בוחר “דיג דיג דוג” והרבה מאוד פעמים הוא בוחר דיסקים של גדולים והרוקנרול ‘שלי’ משפיע עליו באופן אחר לגמרי מהדיסקים של הקטנים.

מיותר לציין שאני מתה על זה.

הוא מגיב למוזיקה טובה כמו שרק יכולתי לקוות שהבן שלי יגיב למוזיקה טובה: עוצר בברייקים, בשירים שהוא כבר מכיר הוא לפעמים מזמזם איזו מילה תוך כדי ריקודים (ב”מקסוול פטיש הכסף” למשל הוא עושה “באנג באנג” בפזמון על הרהיט שהכי קרוב אליו) ובעיקר נורא כיף לחוות דרכו את המוזיקה, באופן הבלתי אמצעי הזה שבו הוא מגיב או לא מגיב לשירים.

שירים שיאיר אוהב במיוחד:

  • את השיר הזה של הסטונז מהוידאו (מישהו מוכן לזהות אותו?)
  • סאן חוזה של מוניקה סקס – מצחיק אותי לרקוד איתו את “עם תחבושות על הידיים היא היתה יפה כמו מתנה בעטיפה” (יאיר: “מתנה!”)
  • Come together וגם מקסוול פטיש הכסף מאבי רואד
  • העיר הגדולה והשיר הזה עם המחיאות כפיים, שנדמה לי שקרני פוסטל שרה בראשון של אמדורסקי
  • אין בגטים בגטו ו”אני מקיא” של הבילויים
    (יש עוד, אנלא זוכרת)
יאיר מעדיף גלידה על פני העדר גלידה
יאיר מעדיף גלידה על פני העדר גלידה

הערות שוליים:

  • הוא *מאוד* אוהב גם דיסקים שלו: את ארץ התווים למשל הוא יכול לשמוע בריפיט ארבע או חמש פעמים. יש שירים ‘שלו’ שהוא אוהב במיוחד, כאלה מדיגדיג דוג, דביליים ומעצבנים שלומדים בגן וכל מיני. זה לא שאני מגדלת פה ילד על גיטרה-בס-תופים.
  • אחרי האזנות מחודשות לחלק מהדיסקים שלי אני מגיעה למסקנות חדשות, למשל: הגעתי למסקנה שהסולו ב- Something (מבחינת סגנון, משפטים, אויר לנשימה וקוּליוּת) הוא הבסיס או האבא הרוחני לסולואים מגניבים בעתיד כמו סולו המופת ב- easy של אמונה לא עוד.

15 thoughts on “הבחירות המוזיקליות של יאיר

  1. ונניח שאת כן מגדלת שם ילד על גיטרה-בס-תופים. זה משהו שצריך לתת לו הסברים?
    ו-something זה באמת משהו-משהו.

    אה, ומהחיוך הגדול שבתמונה עולה שההעדפה לגלידה על פני היעדר גלידה היא חזקה יותר מההעדפה להיעדר רוכסן על פני רוכסן.

    Like

  2. סופר מגניב.
    אבל הנה שאלה שיש לה עוד המון זמן- נגיד הוא מגיע לגיל ההתבגרות עם אימא שממש פתוחה לסגנונות מוזיקליים שונים ומתעדכנת עם השנים, איך ימרוד?

    למה אני שואל- בגלל שאחרי שסיימתי לגנוב לאימא שלי את כל הדיסקים (חבובה, פיית’ נו מור, נירוונות, ת’ריון, סיימון וגרפונקל, ביטלס… יו קנואו) והבנתי שכאן אני לא אנצח, עברתי לספרות מופת. קראתי יצירות כה משעממות וארוכות, סאגות, מד”ב קלאסי כל הדברים האלו שאימא שלי לא היתה נוגעת בהם עם מקל…
    איזה חרא של מרד נעורים.
    מה שכן, נרדמתי במובי-דיק.

    Like

  3. רועי – התכוונתי יותר שאני לא מכריחה אותו לשמוע את המוזיקה שלי (למרות שאם באמת נכנס לזה אז ברור שהוא מזהה את השמחה שלי כשאני רואה אותו בוחר דיסק ‘שלי’ ונהנה ממנו) אלא נותנת לו להחליט בעצמו.

    יובל – זה בסדר, כי ביננו – אני די אטומה לסגנונות מוזיקליים, זו רק מראית עין 🙂

    ואיזה כיף לי שדנה עשתה לי כזה ילד.

    Like

  4. לא סיפרת על ההפתעה השווה בסוף הקליפ…
    וחייבים להפגיש אותו עם אליה דחוף. לא יזיק לה ללמוד כמה צעדי ריקוד חדשים, אפילו שהרפרטואר הנוכחי שלה קולי ברמות.

    Like

  5. גם אני מעדיפה גלידה על העדר גלידה…אין מה לומר שליאיר יש סטייל אמיתי. בעיקר אהבתי את קטע הסטפס!

    Like

  6. את ממש לא טועה, זה אכן של באדי הולי. ואחרי הסטונז היו גם דילן, גרייטפול דד, ספרינגסטין ועוד איזה אלף

    Like

  7. איזה ילד משובח!!!
    ואני לא נוהגת לכתוב שלושה סימני קריאה ברצף!
    באמת כיף לכן שהילד המוצלח הזה הוא שלכן.
    השלב הבא – היכרות מעמיקה עם שלומי שבן בגיל 5, ועד גיל 10 ודאי כבר ידע
    בעל פה את כל הדיסקוגרפיה של אמנדה פאלמר.

    Like

  8. שאלה שמטרידה גם אותי. ילד ששומע פיקסיז בדרך לגן ואחשלו שעושה אייר גיטאר למטליקה ברגעים מתים. מצד שני, את התשובה קיבלתי כבר. וקוראים לה קולדפליי.

    כמו כן: חמוד משובב ומעורר מחשבות על מתי בדיוק ילדים נהיים כל כך גדולים ואנשים.

    ולסיום: אוווו. לא סימבולי בכלל

    Like

  9. זה רק העדפה זמנית
    הילד עדיין לא מעוצב
    תני לי אותו קצת יותר
    וגם הוא יהפוך לנתין של
    המלך זוהר ארגוב

    Like

  10. דן-יה, התייעצתי עם הבלוגוספירה.

    אנחנו רוצים מיקסטיים שיאיר עשה.

    בתודה,

    יובל בשם קוראי הבלוג

    Like

  11. יובל, לשאלתך “איך הוא ימרוד?”, יש לי שני חברים שכל אחד מהם גידל את בנותיו שלו על מוזיקה מצוינת ואלטרנטיבית ברובה (אחד מהם מיוצאי קהל הפינגווין בזמנו), כולל לקיחת הבנות להופעות של פורטיסחרוף או פורטיס לבד. הילדות רקדו בשורה הראשונה וידעו את כל המילים.

    ושנתיים אחר כך הם באו להורים ואמרו: “אבא, אני רוצה כרטיס VIP לג’סטין ביבר!”…

    Like

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s