יאללה ביי

בימים אלו של ממשל סטגנטי ואובר-פוליטי, של צבא חלש אך כוחני, של דעיכת המאצ’זמו הישראלי ועליית כלום במקום, של תקיעת פרוייקטי ענק לציבור וקידום אחרים, של חברות פרטיות ואילי הון, ימים של הפרטת המדינה וחיסול השיטה הסוציאליסטית, דעיכת מערכת החינוך והשתלטות הוולגר, בימים אלו קל לשנוא את המדינה.
זו המדינה שגידלו אותנו לאהוב, הארץ שרצו שנכיר. אבל מה, היום אני מודע שמבלי לשעבד את חיי לבנק או למכור את עקרונותי ל”איש” לא אוכל לרכוש דירה, בית, שטח או אפילו מצבה ב”ארץ” ישראל.
אז כן, אנחנו דור מזוין ולא מגיע לנו המדינה. אולי, אני חושב, למדינה לא מגיע אותנו. אבל אף אחד לא שואל אותי.

ולמה אני עצבני היום בבוקר?
ובכן, לא מזמן שוחחתי עם חברתי לחיים וחברתי להופעות ירושלמיות (שתי נשים שונות, שתיהן אוהבות חתולים) על השפה העברית. או שפה בכלל.
הרי תמיד ישנה שפת הרחוב, לעיתים היא מנפיקה פנינים, לרוב לא. כולנו משתמשים בה, חוץ מאולי דן כנר. אז מה הבעיה?
שעד לדור שלי נחשפנו לשפה נכונה, תקינה, יפה בבית הספר, בחדשות ושידורי הטלויזה, ברדיו. אפילו הסדרות המדובבות כמו צבי הנינג’ה, נילס, שוטרים וגנבים ועוד ועוד, כולן דובבו בעברית יפה ונכונה.
ילדיו של דודי, הבכורה בת 19 והצעיר בן 11 (בערך… אוקי, אני בן דוד רע), גדלו בבנימינה של לפני כניסת ההיטקיסטים של כביש 6. הם גדלו בלי טלויזיה (הקליטה נוראית) בלי כבלים או לווין (הורים לא הסכימו, בצדק). בילדותם צפו בכל הקלטות שאנחנו, הדודים המבוגרים הורשו להם (המון המון דיסני, כמובן, אבל גם כל מה שאתם יכולים לחשוב עליו).
מה היתה התוצאה? הם פשוט דיברו עברית. טובה. מדהימה.
אז נכון, מאז העברית התקלקלה קצת (תודות לצבא, תיכון, חבר’ה ומורות עילגות) אבל את הבסיס תמיד יהיה להם.
כשאני חושב אחורה, לכולנו יש עברית. בדיוק משם. מהרדיו ששמענו, מהתקליטים (אח, צ’יטי צ’יטי בנג בנג), מהסדרות של ערוץ 1 בקיץ, מהחדשות והכי חשוב מספרי הילדים. וכולנו אוהבים את העברית הזו.
אבל הדור החדש לא. ולא באשמתם. אלו אנחנו, אלה שהתמכרו לרדידות הזו שנחשפו אליה בבגרותנו. השפה הקלוקלת הפכה הפופולרית. תירגמנו מחדש את פו הדב, קרייני החודשות החלו מסתחבקים עם האולפן, האולפן איתנו בבית וכולם מראים סרטונים מצחיקים מיו-טיוב.

חברת טלית, המחזיקה בערוץ ג’וניור – המשדר עדיין את הסדרות הקלאסיות שגידלו דור של ילדים, “הלב”, “נילס הולגרסון” ו”פינוקיו” – החליטה להעביר את הסדרות שיפוץ טכני ודיבוב מחדש. בערוץ גורסים כי הם ישמרו על “הקסם הנוסטלגי” של הגרסה המקורית, אולם יעדכנו את השפה “כדי שידבר לילדים של היום בגובה העיניים”.

ואז, כשאני קורא את הכתבה הזו בא לי קצת לבכות. ולעזוב. לשוב כשרק הנוסטלגיה תשחק מחיר ואני לא אצטרך להיות חלק מכל הדבר הזה, רק תייר, צופה בקרקס הציוני.

עירית דגן, המדבבת של נילס, מצביעה על הדעיכה במעמד המדבב כמקצוען ועלייתם של סלבז ופליטי ריאליטי כמדבבים לעת מצוא: “איזה טמטום, אני לא מאמינה שהם עושים את זה, זאת טעות. פעם עבודת הדיבוב היתה הרבה יותר מורכבת, אותי לקחו מבית ספר למשחק, היום לוקחים לדיבובים כוכבי ילדים מ’כוכב נולד’ וטלנובלות. אני באמת בהלם. נילס לא במקרה הפך לקלאסיקה, זה היה טוב כי נבחרו שחקנים שעשו עבודה יסודית, עשינו עבודת משחק רצינית ותיקוני לשון, יש המון ניואנסים שצריך להעביר אותם בדיבור. חסיה ורטהיים, שעבדה איתנו על הדמויות, הקפידה מאוד על כל הפרטים הקטנים”.

למה רק להרוג פרות קדושות כשאפשר לעשות מהן המבוגר?
עכשיו, אני לא טוען שאין לדבב מחדש. למה לא? אבל מצד שני למה כן? ובכלל, הרי ברור לי למה מדבבים מחדש ואני די בטוח שזה לא על מנת להעלות את רמת השפה העברית בתוכנית ולעדכנה.

הלוואי שאני טועה.

7 thoughts on “יאללה ביי

  1. אתה מתבוסס פה בדיון ארוך שנים של טהרנות מול חידוש.

    אבל אם הבנתי אותך נכון מה שמפריע לך זה שאנחנו גדלנו אל בחירה (יש עברית כזאת ועברית כזאת: תבחרו לכם משלב שמתאים לכם) ה”נוער” גדל עם העדרה (של בחירה, דא?!).

    כל שנותר הוא להתחיל לעשות ילדים ולהנחיל להם ערכים אחרים.
    יאללה, 30 שניות היית פה.

    (אגב, אני ממש בעד להחזיר את הפניה בגוף שלישי לבעלי סמכות, במיוחד אצל ילדים)

    Like

  2. תקוע לי בראש סיפור של חברה מהתיכון, שאמרה משהו לאחיה הקטן והוא ענה לה ב”את בטח מתלוצצת!”.
    no more

    Like

  3. את צודקת.
    אין לי בעיה עם תרגומים ודיבובים מחודשים. אהבתי מאוד את שלושה בסירה המחודש ואת ההמינגווי המחודשים.
    לא כך הדבר בפוּ הדב, ונראה שגם הדיבובים הנ”ל לא יהיו מדהימים.

    זה בדיוק העניין- בחירה. המדינה בעזרת בתי ספר, מורים, ספריות, שידור ציבורי אמורה לשמור על סטנדרט מסויים. בעזרת סטנדרט זה לכל ילד יש בחירה- כניעה לטמטום או השכלה נאותה.
    ברגע שהמורים עילגים, הספריות נסגרות והספרים בהם לוקים בדקדוק, יש פרסומות נוראיות בשידור הציבורי והשדרנים עושים צחוקים עם הקהל ולא דואגים להגייה נכונה (סליחה אבשלום, אני יודע שאתה עושה להם את המוות), איזו בחירה יש לילד?

    וכן, אני אומר ילד כי שם החינוך משנה (וכן, אני מתכוון גם לילדות, עברית, זה מה יש).

    בגלל זה, כשעיתונים נכנעים לפופולריות של כותבים ולא לרזומה והשכלה שלהם, הם מרדידים את תרבותנו. במישורין, בטקסטים שהם מייצרים ובעקיפין, בכך שקוראיהם לא ישכילו מהם לעולם.

    מה גם, אינני טוען כי צורך בתואר אקדמאי. אחת הקוראות נטולות התואר בבלוג זה הנה כותבת מוכשרת ממני, מדן-יה ומרוב האנשים שמאיישים את מערכות העיתונים בישראל. אבל גם היא לא היתה יכולה לכתוב משפט תקין בעברית לולא ניתנו לה הכלים. אגב, היא יכולה לכתוב 20 עמודים רק על ההשפעה של העדר העברית מן המוזיקה והליריקה בארץ.

    אסיים באיזכור קרובת משפחה שלי, לא צעירה מידי, רק 6 שנים מתחתי. אישה חכמה מאין כמותה. חיה מתמטיקה כמו שבאך חי מוזיקה. צלחה את לימודיה בהצטיינות, יותר מפעם אחת. אבל מה? לחלק המילולי בפסיכו היא למדה המון ורק בו היו לה טעויות. למה?
    כי לא היה לה אוצר מילים. היא קראה המון, אבל בעיקר את התרגומים החדשים. אלו ש”דיברו בגובה העיניים”, המורים שלה לא ידעו ללמדה עברית או דיברו איתה בשפה גבוהה, לה כבר היו כבלים כשלי היה רק ערוץ ראשון וחינוכית. כך, כשישבנו על המילון הייתי בוחן אותה ומתפלא כשלא היתה יודעת מילים שהיו אלמנטריות לי.

    Like

  4. עוד שני סנט:
    בגרמניה יש “הוכ דויטש”, “גרמנית גבוהה” שהיא השפה הפורמלית של הטלויזיה והמוסדות.
    גם באנגליה יש כזו.
    לערבים יש “ערבית ספרותית”.

    רק אנחנו, עם הספר, בוחר להוציא ישן מפני חדש.

    ועוד חצי סנט: גם לי אין שום תואר. תודה.

    Like

  5. ואפילו השוויצרים, שתקופה מסויימת נטשו את ה”הוכ דויטש” לטובת הגרמנית השוויצרית הרגילה, חזרו ללמדה בבתי הספר.

    Like

  6. עוד אגורה לקלחת:
    שלשום ראיתי בידיעות “לכשעצמו”. צמרמורת. נניח שמקור השיבוש מובן [אך עדיין לא לגיטימי], אף אחד לא עוצר לחשוב שאין משמעות לרצף העיצורים הזה?
    ועוד אגורה מנטפקת: בלימודים לא צולחים. צולחים את הכנרת וכל מקווה מים אחר.

    Like

  7. יובל, צר לי להודיע לך בזאת שיחסינו נסתיימו. לא בגלל הפוסט, חלילה. הרי ידוע לכל שאני מהטהרנים (או בכינויים הנכון יותר, נורמטיביים). אני מסכימה עם כל מה שכתבת שם.
    אז למה, אתה שואל?
    “אהבתי מאוד את שלושה בסירה המחודש”.
    בזאת מחקת שנים של ידידות והערכה הדדית. כשמדובר בג’רום ק.ג’רום, בשבילי יש רק גבר אחד – יאיר בורלא. כל השאר יכולים ללכת לתרגם הארי פוטר.

    Like

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s