פוסט מ- 2006 : הקלות הבלתי נסבלת של היצירה

כך הופכים לסינדרלה מוזיקלית

בשנים האחרונות עבר חלק גדול ממרחב ההתרחשות המוזיקלית, כמו חלק גדול מהחיים עצמם, לאינטרנט; אנשים שומעים מוזיקה ברשת, קונים מוזיקה ברשת, אפילו עושים מוזיקה ברשת. המעבר הזה, ביחד עם הנגישות והנוחות שבשיווק עצמי באינטרנט, הופכים את הרשת לכלי המועדף על אמנים לקידום מטרותיהם. המטרות בתעשיית המוזיקה, כמו בכל אמנות, נעות על הציר שבין התעשרות להגשמת חזון, בין מכירת תקליטים להפצת הבשורה המוזיקלית לכמה שיותר אנשים, בין בריטני ספירס לג’יי ווק סנייל.

בשנים האחרונות לא חסרות דוגמאות למוזיקאים שצמחו באינטרנט, חלקם הפכו כבר לאגדות אורבניות. הדוגמא המוצלחת ביותר עד כה בשוק הישראלי היא יוני בלוך. בלוך, מוזיקאי צעיר, החל לפרסם את שיריו באתר במה חדשה. השירים זכו לפופולריות רבה בקרב גולשי האתר. קהל מעריצים צעיר, שכבר ידע לשיר את כל השירים, החל נאסף בהופעותיו. הסיפור יכול היה להיעצר כאן, אלמלא אחת מהמעריצות הגדולות של בלוך הייתה גם במקרה הבת של מנכ”ל אן.אם.סי. הילדה ביקשה מאביה לשבת ולהאזין, והמנכ”ל הוקסם, או שמא זיהה את הפוטנציאל המסחרי, וביקש מבתו להשיג לו דמו. בלוך, שהופתע מן הבקשה והיה משוכנע שמישהו מנסה לעבוד עליו, שלח, האב היה מרוצה, החוזה נחתם, ומכאן הדרך לתקליט ולרינגטונים הייתה קצרה.

אגדות כמו זו של יוני בלוך עדיין נדירות במחוזותינו, אך האינטרנט כבר מלא במדריכי ‘עשה זאת בעצמך’ שפורטים את תהליכי יצירת ההייפ לשלבים, חוקים ולינקים (מומלץ במיוחד הוא האתר starpolish.com, שמדריך את המוזיקאי עוד לפני שהוא נהיה מוזיקאי). הווירטואליוּת, שהיא אחד המאפיינים הבולטים של הרשת, מאפשרת לעשות מכל עכבר הר בכמה צעדים פשוטים – כל מה שצריך זה מחשב וחיבור מהיר לאינטרנט.

הקלות הבלתי נסבלת של היצירה

טל מקליט גיטרותלפני 10 שנים, הרעיון שמוזיקאי ימסור בחינם את יצירתו, שעליה עמל ימים כלילות, היה בלתי מתקבל על הדעת. זאת משום שהמודל הכלכלי שעליו הושתתה תעשיית המוזיקה התבסס על השקעה חד פעמית בהפקת תקליט וגריפת רווח ממכירתו. הפקת תקליט במודל הישן הייתה ארוכה, יקרה ומסובכת, ומעט מאוד אנשים יכלו להרשות אותה לעצמם.
היום המצב אחר לחלוטין: התהליך שעובר שיר מרגע שהוא נכתב על מפית נייר בבר ועד שהוא יוצא בתקליט נעשה קצר ופשוט. בעזרת מחשב ביתי וכרטיס קול, כל אחד יכול להקליט כל דבר שהוא מייצר במרחב שבין המטבח לחדר השינה. גם תוכנות שיתוף הקבצים שינו את המפה, ובמקביל להוזלת עלויות ההפקה ירדו משמעותית גם הרווחים ממכירת תקליטים – כי הרי למה לקנות אם אפשר להוריד.

ההתייחסות לקלות הבלתי נסבלת של הפקת התקליט היא אמביוולנטית; מצד אחד הטעם הכללי כבר לא נקבע ומעוצב על-ידי בעלי החברות, ומצד שני כמות הזבל שמציפה את העולם היא עצומה: כל ילד שיודע שני אקורדים מקליט אותם למחשבו האישי ומפיץ אותם בכל דרך אפשרית. כך או כך, הפצת השירים באינטרנט היא דרך מצוינת לשיווק עצמי, כי אחרי הכל –  אין טוב ממשמע אוזניים.

האינטרנט הוא כלי יעיל מאוד לשיווק עצמי, הוא חוצה תרבויות ואוקיאנוסים ומגיע לכל אחד הביתה. למרות כל זאת כיום הוא עדיין רק השלב הראשון בדרך להצלחה, הייפ מטורף באינטרנט לא מהווה תחליף לכתבת שער ברולינג סטון או לביקורת בהארץ, ועדיין רוב צרכני המוזיקה הם אלו שצופים באמטיוי ומאזינים לגלגל”צ. על כל אמן יוצר שמצליח לקדם עצמו באינטרנט עדיין מוטלת חובת ההוכחה, כי כל בועה ריקה מתוכן סופה להתפוצץ: ברוב המקרים מושאי ההייפ האינטרנטי הקיצוני לא עומדים מאחורי ההבטחות שאנשי השיווק מפזרים בשמם, ומה שנותר מהם בסוף הוא שיר אחד שנודד בתוכנות שיתוף קבצים וערימה של לינקים שבורים.

שישה צעדים בדרך אל האיצטדיון

אתר בית השלב הראשון בשיווק עצמי באינטרנט הוא ללא ספק הקמת אתר בית, שבו יתנקזו כל הידיעות, השירים והתכתובות סביב המוזיקה. האתר יכול להיות פשוט ולהכיל רק את הפרטים היבשים, או להציע למשתמש חווית גלישה שונה ברוח היצירה (אתר כמו זה של הדרזן דולס או הדיטי בופס לעומת אתר הבית של אסף אדרי, למשל). למרות הפשטות לכאורה שבמהלך זה, עדיין לא כל מוזיקאי יכול להרשות לעצמו לשכור מעצב אתרים, ולכן ישנן אופציות רבות ומגוונות שמאפשרות את הצגת המידע בצורה טובה ומאורגנת בלי קורס וובמאסטרים. הבולטת ביותר בשטח כרגע היא myspace.com. אתרים מסוג זה עמדו על הפוטנציאל השיווקי, והחלו לספק שירותי אחסון על שרתיהם וממשק משתמש נוח המאפשר לכל מוזיקאי להעלות בצורה מסודרת את כל מה שאתר בית אמור לכלול – מביוגרפיה מסודרת, תמונות וליהוגים ועד קובצי מוזיקה ווידאו לכל דורש.

דפנה מקליטה גייד ואקוסטיתשיתוף קבצים הדרך הפשוטה ביותר להפיץ קבצים היא כמובן התחברות לאחת מתוכנות שיתוף הקבצים הקרובות למקום מגוריך (סולסיק ואימיול הן הנפוצות ביותר). שנייה לפני שיתוף הקובץ, יש להקפיד שהוא יכיל מידע מלא ב-idTag, כולל שם היוצר, המבצע, ואם אפשר גם כתובת שבה ניתן להשיג עוד שירים. במקרה שהשיר טוב, סביר שתוך פחות מחודש מהרגע שבו הוא עזב את מחשבו האישי של האמן הקובץ ישכפל את עצמו כמו וירוס מוצלח במיוחד אל מחשביהם של אלפי גולשים.

פורומי מוזיקה אתר בית, או דף אישי בפלטפורמה מוכרת וכמה שירים שרצים בסולסיק, זו אמנם התחלה, אך היא אינה מספקת. כעת יש לדאוג לכך שכמה שיותר אנשים ייחשפו לפלא. באינטרנט כמו באינטרנט יש מקום לכל תחביב. הרשת מלאה בפורומים, במגזינים ובבלוגים שעוסקים במוזיקה. הפשטות שבהצבת הודעה עם לינק בפורומים הופכת אותם לכלי הנוח והנגיש ביותר למשיכת מבקרים לאתר, ואכן פורומי המוזיקה מלאים בהודעות של משווקים עצמיים. מהודעות מנומסות ובתוליות כמו “יש לי להקה חדשה, הייתי רוצה שתבואו לשמוע” ועד הודעות המאופיינות בריבוי סימני קריאה שמעידות על כותבם שהוא איש שיווק מהזן הירוד ביותר. אך לא כל קליק הוא קליק טוב: דווקא הפורומים השוקקים ביותר, שיגרמו לכמות הקליקים היומית שלכם להאמיר, כוללים למעשה חמישה ילדים, עשרות כינויים לכל אחד מהם והרבה זמן פנוי. לכן מומלץ להתמקד בפורומים שעיקר עניינים הוא הז’אנר המוסיקלי הספציפי שאליו שייך האומן, ולהעדיף פורומים של אתרי מוזיקה על פני כאלו שהם חלק ממפלצת קהילות אימתנית בפורטל מפורסם.

הקהילה צרכני המוזיקה באינטרנט נחלקים לשתיים, אלו שמשתמשים ברשת כדי לאסוף מידע נוסף על אמן שהם מכירים ואלו שנמצאים בחיפוש מתמיד אחר מוזיקה חדשה שתרעיד את עולמם. באתר כמו myspace חיים בכפיפה אחת שני הסוגים, האתר מלא בדפים אישיים של אמנים מוכרים יותר (פרל ג’אם, בלאק אייד פיז, בלינק 182 ועוד), לצד אמנים מוכרים פחות ולייבלים קטנים שמחפשים אמנים להפצה. ישנו גם ערך מוסף, שהוא הקהילה- בדומה לפלטפורמות המספקות שירותי בלוגינג, גם כאן חבר מביא חבר, ובמקרה של מוזיקאים – חבר מביא חבר להופעה. הקיום של כולם באותו חלל וירטואלי מסייע רבות לקידום אלו שאינם מוכרים, ומספק את הפן האישי והנגיעה בקהל עבור אלו שכבר ממלאים איצטדיונים.

ביקורת הדדית אלמנט הקהילה בא לידי ביטוי גם במקומות נוספים. ישנם אתרים דוגמת garageband.com, האוחזים באידיאולוגיה מרתקת: ראשית, כל אמן שרוצה להצטרף לקהילה מחוייב להאזין ללא פחות מעשרים שירים ולחוות את דעתו עליהם בצורה מקצועית. רק כך הוא מרוויח את הזכות להעלות שיר שלו לאתר ולחשוף אותו לביקורותיהם של אחרים. כמובן שלא מדובר רק בחוויה לימודית: השירים שזוכים לביקורות הטובות ביותר בכל שנה נשלחים אל לא אחר מאשר סר ג’ורג’ מרטין (המפיק המוסיקלי של החיפושיות), והטוב מבין האמנים אף מקבל את הזכות להפיק את אלבומו באולפנים הטובים ביותר שיש ותחת ידיהם האמונות של מפיקי העל היושבים בהם.

מגזיני מוזיקה מקוונים בדרגה אחת מעל הקהילות והפורומים נמצאים מגזיני המוזיקה המקוונים, המציעים למוזיקאי המתחיל מגוון דרכי חשיפה. הדרך הברורה מאליה והפשוטה ביותר היא פרסום ביקורות – על הופעה, על שיר, על תופעה או על אלבום – שלרוב גוררות תגובות והתפלמסות בלתי נלאית. דרך נוספת, חווייתית יותר ולכן עוצמתית יותר, היא הוצאת אוספים – טרנד שהולך וצובר תאוצה בימים אלה. האוספים כוללים שירים של כמה יוצרים, הנבחרים בקפידה על-ידי עורכי המגזין, ומאפשרים לאמן (וגם לקהל) להגיע לאוזניים שלא היה יכול להגיע אליהן בדרך אחרת. בארץ בולט בפועלו מגזין השרת העיוור, שהספיק להוציא עד כה שלושה אוספים המכונים פולארויד. האוספים הם אינטרנטיים לחלוטין, וכוללים, בנוסף לשירים, את כל הפרטים הרלוונטיים על האמנים המשתתפים בהם, לצד הצעת הגשה בדמות עטיפה וסדר השמעה מומלץ.


תוספת מאוחרת

הפוסט הזה קיים מזמן, אבל לא אצלי. כתבתי אותו בעבר לאיזה עיתון שנקרא “נט מגזין” והודפס למרבה הצער על ניירות. חלקו הגדול לא מעודכן יותר, אבל העניין בבסיסו זהה.

בחרתי להעלות אותו עכשיו בגלל הפוסט הזה והדיון בטוויטר שהוא יצר.

עמדתי בקשר לאמנדה פאלמר ברורה, יש לי כבוד אליה גם כשהיא עוסקת בזנות, או כמו שהיא היטיבה לומר בעצמה בשיר שהוציאה ביום סיום החוזה שלה:

אמנדה פאלמר- יו בט יור בלאק אס!

and i’ve already spent too much time
doing things i didn’t want to

so if i want to drink alone dressed like a pirate
or look like a dyke
or wear high heels and lipstick
or hide in a convent
or try to be mayor
or marry a writer
smoke crack and slash tires
make jokes you don’t like
or paint ducks and retire

YOU CAN BET YOUR BLACK ASS THAT I’M GOING TO

3 thoughts on “פוסט מ- 2006 : הקלות הבלתי נסבלת של היצירה

  1. אני ממש שמח להגיד שכבר קראתי את הפוסט הזה, גם אז אהבתי אותו.

    ו- bet your black ass זה מ-NWA והסיבה שהיא הכניסה את זה לשיר, לטענתה, זה הומאז’ ללהקה הכי טובה אי פעם, או משהו כזה.

    Like

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s