פלצן מתנשא: הביטול של דבנדרה ואני- המדריך השלם

קראתי את הפוסט של “פלצן מתנשא” בבלוגו והרגשתי הזדהות, חיכיתי להזדמנות נכונה והביטול של דבנדרה הוא ההזדמנות. אז למעט סעיף 8 אני חושבת שאפשר בקלות לעשות find and replace בין “פיקסיז” ודבנדרה.

אם כך, מובא כלשונו, למעט הכותרת- הפוסט:

כיצד תגיב לרטינותיו של מעריץ הפיקסיז דבנדרה? המדריך השלם.

מסכנים מעריצי הפיקסיז. זו עונת המלפפונים התרבותית וחם ושום דבר מעניין לא קורה, חוץ מאיזה משט, אבל הם לא מתעניינים בספורט ימי. ופתאום הפיקסיז מבטלים! למה זה מגיע לנו?! מה עשינו רע?!

הלום-צער יושב מעריץ הפיקסיז בחדרו החשוך, שם את “דוליטל” בריפיט, ומיד הוא מציע רציונאליזציות שונות ומשונות לאסון שנחת עליו. לטובת קוראי הבלוג אני מציע מדריך לתהליך האבל שעובר על הפיקסיז וכיצד יש להתמודד עימו:

  1. “אבל אני שמאלני!” – דבר אחד טוב יצא מהביטול של הפיקסיז: אמת מידה חדשה לשמאלניות. אם הדבר הכי מטריד שקרה לך השבוע הוא הביטול של הפיקסיז, אתה לא שמאלני.
  2. “זאת צביעות! מה, ארה”ב לא כובשת את עיראק?” – הטיעון הזה מזכיר את הסיפור על האנס ששואל את השוטר שאוסר אותו אם אין לו איזה רוצח לתפוס. מכיוון שנישול ואלימות הם חלק מתהליך ההקמה של כמעט כל ישות מדינתית, כל ביקורת המושמעת על ידי כל אזרח של כל מדינה היא באופן א-פריורי צבועה. אי לכך, שום ביקורת אינה לגיטימית. וזו המטרה של מערך ההסברה הישראלי: לא להתייחס לתוכן הביקורת, אלא להפוך את עצם השמעת הביקורת ללא לגיטימית. כולנו חטאנו וכולנו אשמים, אבל אין פירוש הדבר שאיש אינו צריך לתת דין וחשבון על מעשיו, וגם אם יש בביקורת מוסרית קורט מובנה של צביעות, היא עדיין עדיפה על ניהיליזם, או גרוע מכך, אדישות.
  3. “זו ענישה קולקטיבית!” – והמצור על עזה הוא לא ענישה קולקטיבית?3.1 .“כן, אבל הפלסטינאים בחרו בחמאס!” לא ממש, ובכל מקרה, האם הישראלים לא בחרו בשרון ונתניהו? לפי הלוגיקה הזו, כל מי שתומך במצור על עזה חייב לתמוך באופן אוטומטי גם בחרם על ישראל.
  4. “החרם לא יעבוד!” – אם המצור הפיזי על עזה עובד, מדוע שמצור תרבותי לא יעבוד? ואם המצור לא עובד, מדוע הוא קיים?
  5. “אנחנו לא דרום-אפריקה!” – נכון, אבל יש נקודות דמיון: המשטר בשטחים, למשל, די דומה לאפרטהייד. המשטר בתוך הקו הירוק יותר ליברלי, ובכל זאת האפליה נגד הלא-יהודים מובנית ומערכתית. בכל מקרה, אין כאן שני משטרים נפרדים, אלא שתי זרועות של שלטון יחיד. האפרטהייד בשטחים אולי אינו נוגע לרוב אזרחי ישראל (זו מטרתו) אבל הם מקיימים אותו ותורמים לו.
  6. “למה שהפיקסיז לא יופיעו בכל זאת אבל יימחו נגד הכיבוש?” זו האופציה הכי גרועה. כך מעריצי הפיקסיז יוכלו לאכול את עוגה ולהשאיר אותה שלמה – גם להתנהג כאילו הם חיים במדינה נורמאלית וגם להרגיש כאילו הם הכניסו לממשלה המרושעת, בלי לעשות שום דבר אפקטיבי.
  7. “אני מחרים את הפיקסיז!” – אירוני, לא?
  8. “אם כבר לבטל – לפחות שייעשו את זה מסיבות אידיאולוגיות ולא יימרחו אותנו” האמת, צודקים מעריצי הפיקסיז.

הביטול של הפיקסיז היה מכוער ושלומיאלי, אבל לפחות הוא הכאיב לכמה אלפי אנשים שבדרך כלל הדבר שהכי מעניין אותם הוא מד הכניסות לבלוג המוזיקה שלהם. אני לא תומך בחרם תרבותי מאורגן, משום שהוא מיד יילכד את שורות הישראלים. אבל חרם לא-רשמי, הוא יכאב הרבה יותר. הוא יכאב משום שהוא בלתי צפוי ומשום שאין איזה ארגון דמוני שאפשר להאשים אותו באנטישמיות וטרוריזם. חישבו על הטרור שיאחז את ההיפסטר אם הוא לא יידע עד הרגע האחרון ממש, האם ההופעה של [שקר כלשהוא] תתקיים. זו הדרך היחידה שבה ההיפסטר יכול להבין, ולו בדרך עקומה, כיצד חיים הלא-אזרחים הפלשתינים. במחי ביטול אחד, הפיקסיז הפכה שוב ללהקה רלוונטית.

15 thoughts on “פלצן מתנשא: הביטול של דבנדרה ואני- המדריך השלם

  1. “אבל לפחות הוא הכאיב לכמה אלפי אנשים שבדרך כלל הדבר שהכי מעניין אותם הוא מד הכניסות לבלוג המוזיקה שלהם” – משמע אתה רואה בכאבם של אחרים דבר לחיוב. זה הוא בדיוק שהופך אותך לרפש של אנושיות, הנאתך מופקת מפגיעה באחרים תוך התיימרות למחות בדיוק נגד אותה התופעה. הצביעות כנראה מחייבת. תתפלצן ותתבטא כאוות נפשך – בעיני מילותייך אינן ראויות.

    Like

    1. אני חושבת שיהיה יותר אפקטיבי להגיב בבלוג שלו, אבל כיון שבאותה מידה יכולתי אני לכתוב את השורות האלה אשמח להגיב ולומר שהטיעון שלך לא הגיוני.

      האם באמת ניתן להסיק שפלצן מתנשא מתענג על כאבם של אחרים? כלומר: האם זה מה שהמשפט הזה אומר?
      אני מאינה שאם כך היה הדבר, היה פלצן מתנשא לוקח 250 גרם גרעינים, יושב על גדר ההפרדה ומגיע לאורגזמות מרובות… אה, רגע, הוא לא עושה את זה, במקום זה הוא מדבר על כאבם של אחרים וחושב שצריך להפסיק אותו.

      לקריאה נוספת: עיין בסעיף 2

      הום.

      Like

  2. פלצן מתנשא נהנה מכאבם של אחרים. זוהי המסקנה הישירה מהפוסט שלו, זאת אומרת, מהמשמעות המילולית הבסיסית של הטקסט אותו כתב על הביטול של הופעות מחו”ל.
    אדם שמפרט את הכשלים הלוגיים של מעריץ שמתוסכל מזה שלאחר… בעצם מאז ומעולם לא הופיעו כל כך הרבה אומנים מחול, זקנים ולא רלוונטיים עם אומני שוליים מרתקים, פתאום לא רק שההופעות מבוטלות באשמת מאורעות כאלה ואחרים, גם מטיפים לו מוסר על כך שהשקפת החיים שלו גורסת שלא הכל קשור בפוליטיקה ובדעותיך הפוליטיות.

    הדיון אתכם דומה לדיון של עליסה עם האמפטי-דאמטי: הנ”ל ממציא מילים תוך כדי השיחה המנציחים את עליונותו, אבל רק לו מותר להשתמש במילים הללו.
    תרבות בארץ? רק אחרי שיהיה שלום עם הפלסטינאים. ועובדי הקבלן יקבלו קביעות. וכל הרעבים יישבעו. ושכר המינימום יעמוד על עשרת אלפים ש”ח בחודש.
    רע לך עם זה שתרבות ישראלית נעה בין ערוץ המוזיקה 24 לרוני דניאל עם גבות מורמות? אתה ילדותי וטיפש. ובכיין.
    אתה מכניס פוליטיקה לדיון תרבותי בגלל שמסיבות פוליטיות אין תרבות? שתוק.

    Like

    1. יש תרבות בארץ, יש כל הזמן.
      העניין אינו בכי על מצב התרבות, העניין הוא החרם, מטרותיו והשלכותיו.
      תאמין לי (תאלץ להאמין לי, כי אין לי דרך אחרת להתקדם) שהביטול של הפיקסיז עשה לי רע, רע בגוף הייתי נורא עצובה. הפיקסיז הן אחת הלהקות האהובות עלי ויותר מכל אחת הלהקות שהכי רציתי לראות, עד כדי כך רציתי לראות שלא היה איכפת לי בכלל מכל עניין ההתמסחרות וכו.
      היום, בפרספקטיבה קטנה של שבוע בערך אני חייבת להגיד שאני שמחה שהפיקסיז ביטלו, אם נניח בצד את המניעים שלהם: הם גרמו לי להתנער.
      מגיע לי, כן מגיע לי להיות עצובה על ביטול של הופעה שנורא רציתי לראות כי אני לא עושה כלום מלבד לקטר בבלוג שלי על כמה הכיבוש זה קקי ואיך אנחנו לא בסדר כל הזמן.

      ותודה על התגובה שלך, היא היתה טובה- כלומר, עניינית ומעניינת שגורמת לי לחשוב.

      Like

  3. איכשהו מצאתי את עצמי מגיב שוב:
    אם יש משהו שמוציא אותי מכליי, זו הדעה הרווחת בארץ שאין ולא תהיה נייטרליות.
    כל דבר הוא פוליטי – התרבות, החברה, היחסים בין אנשים (מזכיר לי אגב את “המרד השפוף” של ד”ר גדי טאוב הידוע לשמצה) שום דבר לא מושאר ללא מענה, הכל קשור להכל. גם למי שאין דעה או עניין חייב תמיד להשמר שמא יגררו אותו פנימה לויכוח.
    תמיד להשאר על הבהונות, תמיד תהיה מוכן עם תגובה, תחזיר, תכניס לו, בקטנה אבל כואב, בבטן הרכה, אל תחשוב כי אין זמן.
    כל כך מעייף ומיותר.
    ודן-יה, מותר לקטר על ביטול הפיקסיז ובעת ובעונה אחת לא להרגיש אחראים לכיבוש ולזוועותיו. הצורך להלקות את עצמך כדי להרגיש סימפטיה לחלשים אינו דבר בריא.
    מי שסיפר לך אחרת שיקר לך כדי לגייס אותך למאבקו. מותר להשאיר תחומים לא פוליטיים. מותר להשאר נייטרליים. לא הכל חלק מ-“בניין העל” או ממאבק המעמדות או מהסכסוך. רק מה שאת רוצה שיהיה קשור ורלוונטי אליך.

    שלך בידידות

    Like

  4. הצורך להלקות את עצמך כדי להרגיש סימפטיה לחלשים אינו דבר בריא.
    תחת הלקאה עצמית אני אכניס את “כתיבת פוסטים שמתחילים ב- איכשהו אני מגיב שוב אני לא מאמין שאני מגיב לזה לא מגיע לך אבל אני אגיב כעקרון אני נוטה לא להגיב לעולם פעמיים אבל במקרה שלך אני אחרוג ממנהגי”

    Like

  5. אני חושבת שזה קשקוש, צר לי. אפשר להתבאס מביטול הפיקסיז ובו זמנית להיות בעד מדינה פלשתינאית, בדיוק כפי שאפשר להיפגש עם חברים ביום ההולדת בלי שהדבר יוכיח ש”אינך קשוב מספיק לכאבם של הפלסטינאים”.

    הביטולים, והחרם התרבותי בכלל, לא גרמו לרוב להתנער מאדישותם (לפחות לא באופן שיגרום לכך שיעשו בעניין משהו שהוא יותר מפעילות בפייסבוק או לא ישכחו מכל העניין בעוד שבוע). להיפך. הם גרמו להגברת הרגשות הלאומניים. אנשים שעד לפני שבוע לא ידעו שקיים אדם שנקרא דבנדרה בנהרט רצו השבוע לכתוב הררי מילים בגנותו. החרם גורם לרוב הישראלי להתכנס יותר בעצמו, להתגונן, וללבות את רגשות ה”אנחנו מול כולם” והפטריוטיזם. גם בשמאל הוא גרם יותר לוויכוחים פנימיים ולזריקת האשמות מאשר לחיזוק המחנה ולהגברת הפעילות למען שינוי.

    Like

    1. הי יעל,
      אני מסכימה לגמרי, אני מבואסת מהביטול של הפיקסיז, לא שמחה בו בכלל.
      את צודקת וזה ממש לא סותר, אני יוצאת למסיבות ונהנית ומגדלת ילדים ועושה כסף והכל.
      אני דוקא איתך בנקודה הזו: החיים חייבים להמשיך.

      אני כן חושבת שחרם תרבותי עקבי יביא בסוף לשינוי כלשהו, באמת.
      כרגיל: נאיבית ואופטימית.

      Like

  6. כמה הערות בקשר לפוסט המטופש הזה

    כשאומרים “גם ארה”ב כובשת את עיראק” לא מתכוונים לכך שמעשה הכיבוש הוא בהכרח פסול ודורש חשבון נפש , אלא לכך שאם מדינות אחרות עושות את אותו הדבר אין להן זכות לבלבל לנו את המח בנושא. ואם אומן נמנע להופיע בישראל בגלל הכיבוש אבל ממשיך להופיע בארה”ב אז הוא ליצן (ובמקרה של דבנדרה ליצן שגם לא נוהג להתקלח).

    דבר שני , כן אפשר ליהות שמאלני ולתמוך במצור על עזה. מה שאותי מקומם זה שהשמאל הרדיקלי שהוא מיעוט צעקני במחנה השמאל לא רק פגע בשמו של מחנה השמאל אלא בעוד השמאל הלאומי היה עסוק בלנמנם, הראשון תפס בעלות על המחנה. עצם זה שכותבת הפוסט החוצפנית מעיזה להטיף מוסר לשמאל כאילו שהיא הפטרון שלו אומר הכל . מה שכן מעודד אותי זה
    שבשנה האחרונה אני שם לב ליותר ויותר מובילי דעת קהל שמנסים לעורר את השמאל הלאומי ולהחזיר אותו למקומו הטבעי. אם זה יניב את הספרי עם טיוטת השמאל הלאומי, אם זה בן דרור ימיני,אם זה גדי טאוב,ועוד רבים וטובים.

    Like

    1. לא, אתה.
      (מכוון לדרוריקו)

      אני מתקשה לענות ברצינות למישהו שלא קרא את הפוסט אלא קרא לי חוצפנית, אם היית קורא את הפוסט, אידיוט, היית גם מבין שלא אני כתבתי אותו.
      ולמה אני מניחה שאתה אידיוט? כי אשכרה ישבתי וקראתי את כל המשנה של השמאל הלאומי (כלומר, את כל הפידיאף שלהם) מתוך כבוד לעושים במלאכה ומסקנותיי הן שצריך להיות אידיוט כדי לחשוב שזו באמת אופציה, הגבב המתלהם שלהם שם.

      Like

  7. לא קראתי את כל הפוסט, כי ההקדמה נראת לי טרחנית אז עברתי ישר למסמך העקרונות . אז על הדרך פספתי את הערה על על זהות הכותב. אבל בעצם מה זה משנה , אם את כל כך מסכימה עם פלצן עד שעד מעתיקה את העקרונות האלה אחד לאחד , אז אפשר לייחס את הדברים גם אליך בעצם .

    ואני אגב לא מסכים עם כל מה שכתוב בטיוטה של הצמד . אבל היא מלכתחילה לא נכתבה בשביל שכל השמאלנים יסכימו איתה (בגלל זה קוראים לזה “טיוטה”) אלא כדי לעודד דיונים בתוך מחנה השמאל ובעצם להעיר אותו מהקומה שבה לקה ב-10 שנים האחרונות.
    אני עדיין חושב שזאת חוצפה מצידך ומצד דומייך להגיד לשמאל מה מותר לו ומה אסור לו , בעיקר כשרוב המחנה בכלל לא מכיר בכם כחלק ממנו . זה לגמרי הילדים הדחויים שפורצים למסיבה שלא הוזמנו אליה.

    Like

  8. דרור,

    ביקורת על ישראל לא מגיע רק ממדינות, אלא גם מיחידים ומגופים לא-מדינתיים. אם נפסול ביקורת על סמך הלאום של המבקר, בהנחה שהוא לא מדברר את המדינה שלו, אז אף אחד לא יוכל לבקר אף אחד אחר.

    נדמה שאתה מאד עסוק בלגיטימיות של המבקר: מי מבקר את ישראל ומי מבקר את השמאל הלאומי. איזו זכות יש לנו לבקר אחרים? אין לנו – אבל אין שום צורך ב”זכות” על מנת לבקר מישהו. השאלה היחידה היא האם הביקורת רלוונטית ומעניינת. אם עצם הביקורת ולא תוכנה מפריעים לך, אני ממליץ לך להימנע מפוסטים שאינם עולים בקנה אחד עם הדיעות שלך.

    Like

  9. כי אתה כותב שלתמוך במצור על עזה זה לא שמאל . אני מחבר את זה לדעות הפוליטיות שלך ומפה אני מסיק שאתה ,בתור שמאל רדיקלי, מנסה ללמד אותי מה זה שמאל(חוץ מזה ששמאל זה לא דבר אוניברסלי ומשתנה ממדינה למדינה,מעת לעת ).

    ““זאת צביעות! מה, ארה”ב לא כובשת את עיראק?” ” משפט שאני תמיד שומע בהקשר של ביקורת של מדינות הערב עלינו, ובגלל זה הגבתי את מה שהגבתי, זאת היתה אי הבנה בינינו.

    Like

  10. רק הערה קצרה, ולצערי אני אפילו לא יודעת מה תכליתה. ובכל זאת. כתבת (או בעצם – ציטטת): “חישבו על הטרור שיאחז את ההיפסטר אם הוא לא יידע עד הרגע האחרון ממש, האם ההופעה של [שקר כלשהוא] תתקיים. זו הדרך היחידה שבה ההיפסטר יכול להבין, ולו בדרך עקומה, כיצד חיים הלא-אזרחים הפלשתינים”
    יש מי שיגיד שהטרור שאחז את אותו ההיפסטר היה זה שתקף אותו בכל פעם שעלה על אוטובוס ועד הרגע האחרון ממש לא ידע האם יגיע לתחנה הסופית שלו בחתיכה אחת. בעצם, לא רק היפסטרים.

    Like

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s