שירים הם נקודות ייחוס

לפעמים שיר הוא נקודת ייחוס, כמו כסא מבית ספר יסודי – פתאום נורא קל להבין כמה קטן היית או כמה גדולה אני היום.

שומעת היום את “חוה אלברשטיין בתוכנית יחיד חלק א‘”, זה התקליט שהכי אהבתי בתור ילדה, חיכיתי בשמחה ל-‘ובת הטוחן ובת הטוחן היא סתם זונה‘ כדי שיהיה מותר לקלל (הייתי בת חמש), הצחיק אותי השמן עם הסוודר הצהוב והטחינה שטפטפה לו על הבגדים, התאמנתי בלשיר בדיוק עם חוה ב”את ככה… רק קצת… חצי צרה…” ואני זוכרת שדוקא השורה “תמיד הוא מבולבל כל כך” בצירוף עם “הוא פשוט שכחן, הוא שוכח הכל” היתה מה שבאמת העציב אותי בתפילת יומהולדת, כבר אז השלמה עם מצב עצוב נראתה לי יותר עצובה מהדבר עצמו.

קיבלתי ספר תוים של חוה אלברשטיין ולמדתי לנגן את ‘הספר’ (“אספר לך גברת חוה כך באופן לא רשמי על ספר יחזקאל כהן, אספר לך על עצמי”) על חלילית (כיתה ג’) ‘את חירותי’ היה השיר שהכי רציתי לדעת לנגן בגיטרה (כיתה ז’) ואפילו שרתי את ‘אני שונאת’ במיצג של נעמה צבר בזומר לפני כמה שנים.

אבל היום מה שקרה הוא ששמעתי את ‘נשים רוקדות’ (“בנות עשרים יוצאות בריקוד, כי חתן הן מוכרחות לצוד”) ופתאום נזכרתי איך בתור ילדה בנות 20 היה נשמע נורא זקן וכשהייתי נערה מתבגרת (איכס, זה ביטוי מגעיל) דוקא זה התחבר לי יפה (יש להחליף את המילה חתן ב”חבר”, “יזיז” וכו) והיום שמעתי את זה פתאום והבנתי שאני “בנות שלושים”.

“בנות שלושים הן מוכרחות לרקוד
רק בשביל לצאת מן הסירים
בנות שלושים הן מוכרחות לרקוד
שיחשבו שהן רק בנות עשרים”

בנות שלושים זה השיא, בנות שלושים של אז זו אמא שלי. כמה משונה.

3 thoughts on “שירים הם נקודות ייחוס

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google photo

You are commenting using your Google account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s