אני אוהבת את הברידרז

מוזיקה מאוד משפיעה על הלך הרוח שלי ועל מצבו. אני חושבת שכמו כולם, או לפחות כמו כל מי שמסתובב סביבי. אז יש לי מצברוח חוה, אמנדה פאלמר, פורטיס, דייויד בואי (שעושה ללב שלי מה שים סוער עושה לספינות ענק בסרטי אסונות) ועוד מלא- אני ממש יכולה לשלוט על מצב הרוח שלי באמצעות המוזיקה ולכוון אותו (מ.י.א – לעבודה פרודוקטיבית יותר, סופרגראס – לשיפור מיידי [כמו ליקוויד ג’לס]).

המצברוח המוזיקלי האהוב עלי ביותר וזה שאני חושבת שהכי דומה למצברוח ברירת המחדל שלי הוא מה שהברידרז עושים לי – עליצות, ערניות, חיוניות, כיף, אפילו קלות ראש. משהו כזה שלא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות אבל נעשה בכל התשוקה שבעולם- ברידרז!
האופן הכי הגיוני לתאר אותם בעיניי הוא פופ-גראנג’ = שירים קצרים, מדוייקים, מלודיות והרמוניות אדירות, גיטרות מלוכלכות, רישול מקסים ושובה לב שמצליח להעיף אותי תמיד ולא סתם הם האמן הכי מושמע אצלי בלאסט.פמ (האמת שיש שם את הקלטות אחרונות של ענבל שדפק לי את הסטטיסטיקה כי שכחתי את הווינאמפ כשהוא מנגן את האלבום הזה בעבודה כל הסופ”ש פעם).

הנה עוד שתי סיבות מהיום:

http://listen.grooveshark.com/songWidget.swf

במקרה- שני דברים שאני אוהבת מתחברים, וכמו שהברידרז היו הדבר המוצלח היחיד בעונה שבע של באפי, כך כאן הם מכסים את השיר הכי יפה בפסקול של הדוויג.

וסתם- כמה יפה, ככה פשוט – ברידרז.

תמונה שצילמתי בהופעה בארץ, קים דיל חייכה כל כך הרבה שפחדתי שיפלו לה הלחיים. דוקא לא הצלחתי לתפוס את זה, הייתי עסוקה בלקפצץ ללא הרף.